תמונת מצב מעמיקה של הליכוד בעיניו של אקטיביסט צעיר
ההגדרה של מפלגת הליכוד הינה- “הליכוד” מפלגה לאומית ליברלית. לגבי המילה הראשונה בהגדרה אין עוררין. מפלגת הליכוד, לאחר המשבר של ההתנתקות והתפלגות חלק מחברי המפלגה למרכז-שמאל של “קדימה”, החזירה והעמיקה את משנתה הלאומית של התנועה שהתבטא בבחירת נציגים חדשים לכנסת מטעמה בעלי השקפת עולם ציונית-ימנית מובהקת. אך לצד חיזוק הפן הלאומי-מדיני של המפלגה, חלה נסיגה משמעותית לגבי עמדות נציגיה בנושאי כלכלה וחברה שבעבר היו בעלי גוון ליברלי. לדעתי, כיום מפלגת הליכוד מציגה עמדה לא ברורה בנושא הכלכלי והחברתי, ודעתי זאת התחזקה עם חלוקת התיקים בממשלה הנוכחית אשר כל משרדי הממשלה העוסקים בענייני כלכלה וחברה ניתנו במסגרת ההסכם הקואליציוני למפלגת “יש עתיד” ולמפלגת “הבית היהודי”. שתי תנועות אלו, שלפחות אחת מהן תאתגר את בסיס המצביעים של הליכוד בבחירות הבאות, הציגו משנה כלכלית סדורה המדברת על שוק חופשי, הקטנת הממשלה ופירוק מונופולים ממשלתיים ופרטיים. לעומת זאת, הליכוד/ישראל ביתנו בראשות שר האוצר לשעבר ורה”מ בהווה בנימין נתניהו, לא העמידו כנגד מפלגות אלו השקפת עולם כלכלית, כאשר הנושא הכלכלי-חברתי עמד בראש סדר היום של הבחירות לכנסת ה-19, דבר שהגביר את התסכול כלפי הנהגת הליכוד בשל מדיניות המיסים שקיימה בשנים 2009-2012. אנחנו כיום שנה לאחר הבחירות, וברוב הפעמים שמתקיים דיון ציבורי על נושא כלכלי-חברתי, קול נציגי הליכוד לא נשמע. נכון שכיום השר לפיד מופקד על הנושא ברובו (ועושה את ההפך הגמור מהמדיניות ליברלית-כלכלית כפי שהבטיח בבחירות) אך זה עדיין לא מונע מהליכוד להתבטא בנושא הכלכלי בישראל. במאמר זה אציג את עמדתה המסורתית של תנועת “החרות” ולימים הליכוד בתחום הכלכלי חברתי, והעמיד אותה אל מול עמדתם של חלק מנציגי המפלגה בכנסת כיום. בנוסף, למען הסר ספק, אציג בסוף במאמר את השקפת עולמי האישית בנושאי כלכלה וחברה בישראל.
תנועת החרות מייסוד הארגון הצבאי הלאומי הוקמה כאלטרנטיבה פוליטית לשלטון השמאל בראשות מפא”י. האלטרנטיבה שהציגה תנועת החרות לציבור הבוחרים התבטאה לא רק בתחום המדיני-ביטחוני, אלא גם בתחום הכלכלי-חברתי. בעוד מפא”י בעלת הגוון הסוציאליסטי עיצבה את התרבות בישראל, תרבות קולקטיביסטית המשלבת בין לאומיות לסוציאליזם והעלתה על נס את ציבור הפועלים והאיגודים המקצועיים, תנועת החרות בראשות בגין דגלה בלאומיות-ליברלית-עממית. כלומר,ממשל בגוון ליברלי-אינדיבידואליסטי בתחום הכלכלי שבמרכזו החופש והיוזמה הפרטית, הקטנת הממשלה ועידוד התחרות. כמו כן, מייסדי חרות שאפו שתנועתם תהיה מורכבת מכל חלקי העם ולא משויכת לסקטור כזה או אחר, דבר הנבה גם מאמונה וגם מחישוב פוליטי.
עם הקמת חרות, החלו דיונים מעמיקים וסדורים בוועידות התנועה לגבי השקפת העולם הכלכלית-חברתית של חרות. מהר מאוד היה ברור לכול, כי תנועת החרות היא תנועת לאומית-ליברלית, בדומה למפלגות ימין-מרכז רבות באירופה ומהשפעת משנתו של ז’בוטינסקי ( האב הרוחני ) ששילב בין אהבת המולדת לחרות הפרט. בדצמבר 1959, אמר מנהיג חרות את הדברים הבאים בפני מליאת הכנסת:
“אנחנו איננו מקבלים את הדעה לפיה מדינה נותנת זכויות ומדינה זכאית ליטול זכויות. אנחנו מאמינים שישנן זכויות לאדם הקודמות לצורת החיים האנושית ששמה מדינה… ידע כל איש בישראל שיש לו זכויות לחיים, לחופש לעבודה ולבקשת אושר אשר לא ניתנו בחסד אלא הן שלו, תמיד שלו”. (דברי הכנסת, 16 בדצמבר 1959, ע”מ 94)
ברוח דברים אלו אף הכריז בגין כי תנועת החרות תתנגד לכול חוק המובא לכנסת המגביל ופוגע בחרותו של הפרט ותקדם חוקים המגדילים את חירותו בתחומים רבים מחיי היום יום. תנועת החרות קיימה לאורך שנותיה, תרם הקמת גח”ל והליכוד, דיונים אידיאולוגיים רבים בנוכחות נציגי חרות בכנסת. באותם דיונים עלו פעמים רבות נושאים כלכליים אשר להם נדרש מענה אידיאולוגי ברוח ליברלית ולפי משנת ז’בוטינסקי. לכן, נושא כמו המונופולים הממשלתיים/הסתדרותיים נתפשו ע”י חרות כגורם מעקב ופוגע בכלכלה, בתחרות וביוזמה החופשית. חבריה המייסדים של התנועה ראו במונופולין ובקרטל כמוסדות המכבידים על האזרח, על השכבות הנמוכות ומנצלים אותם. חרות קראו לפתיחת השווקים לתחרות וליד חופשית לכל אדם לסחור ולפעול בכל שוק שהוא. כיום לצערי, ממשלות הליכוד בשנים האחרונות ממשיכות לתמוך במונופולים פרטיים וממשלתיים ולמרות “חוק הריכוזיות” לא נעשה דבר כדי לגרום לתחרות ולשוק חופשי מפותח בהרבה משווקי הצריכה וגם אחרים בישראל הקיימים כיום. בתחום המיסים, תנועת החרות ראתה במיסים כחמצן של “הממשלה הגדולה” שאליה התנגדה, ונציגי חרות פעלו בכנסת פעמים רבות כנגד מיסים חדשים ולהפחתה של מיסים קיימים. בגין וחבריו טענו כי הפחתת המיסים, מדיניות קיצוצים והקטנת הממשלה, תשאיר אצל האזרח חלק ניכר מעמלו, אשר יעודדו אותו להמשיך וליזום, ויעודדו אותו לחסוך, בעוד הממשלה מתכווצת ונסוגה מתחומים רבים מחיי היום יום של אזרחיה. בנוסף, חרות נאבקה בבירוקרטיה שנתפסה כמוסד המאיים על ציבור בעלי המקצועות החופשיים והגדילה את תלות האזרחים במוסדות הציבור. הבירוקרטיה הישראלית כפי שעוצבה ע”י השלטון הסוציאליסטי של מפא”י, הייתה גוף רקוב שסבל מאבטלה סמויה ומעודף של כוח אדם שהתקיים על חשבון משלם המיסים. חרות ששאפה להקטין באופן ניכר את נטל המיסים ואת שימת ידה של הממשלה וההסתדרות בכלכלה, רצתה להרחיב בכך את מרחב הפעילות של הפרט וחירותו. תנועת החרות לא אישרה קו עם האיגודים המקצועיים בישראל וכללה במצעה שלה ולימים גם במצע המשותף של גוש חירות-ליברלים את התנגדותה לשביתות, ולפתרון הבוררות כפי שהציע ז’בוטינסקי בדבריו על “פרלמנט המקצועות”. חרות ראתה בשביתה ככלי נורא ואיום, ואנשי חירות דיברו בחריפות כלפי דרכי המחאה של ציבור הפועלים ומעליהם האיגודים, בתפישתם את השביתה כפגיעה קשה ביותר בכלכלה הלאומית ואף פקפקו בזכות לשביתה. התנועה ביקשה לעודד השקעות פנימיות והשקעות מחו”ל בכלכלת ישראל וחששה שהשבתה של חלקים מן הכלכלה יבלמו זאת. לכן דגלה בבוררות השיפוטית כאשר הצדדים יהיו מחויבים להחלטותיה ובכך תימנענה השבתות. אם כן, ניתן לומר כי תנועת החרות, שנחשבת לגרעין של מפלגת הימין הגדולה בישראל כיום, היינו, הליכוד הייתה מפלגה נאו-ליברלית באופן מובהק ושמה במרכז את הפרט,חירותו וזכויותיו. וניתן לומר שהליכוד החל לממש את המשנה הכלכלית של חירות בעת ממשלת הרוטציה כאשר שר האוצר יצחק מודעי הכריז על תוכנית הייצוב הכלכלי של 1984. זאת לאחר שבמהלך ממשלות בגין, לא התקיימה מדיניות מנוהלת וקבועה משום חילופי התפקידים במשרד האוצר דבר שהביא בחלקו לאינפלציה ולמשבר הכלכלי של שנות ה-80. אך כיום, ממשלות הליכוד החל מ-2009, לא מובילה מדיניות כלכלית כל שהיא ואם כן, אז היא מבוהלת ובעיקר סובלת מהחלטות אנטי-ליברליות, כמו: העלאות המיסים של שטייניץ, והיום של לפיד, שמירת היחסים הטובים עם ההסתדרות, למרות היותה גורם מעקב ופוגע בכלכלה התחרותית, אי עידוד של השקעות מחוץ לארץ והיוזמה הפרטית בקרב ישראלים, אי פגיעה במונופולים והקרטלים הפרטיים, שלמרות היותם פרטיים אין זה אומר שזו מדיניות קפיטליסטית (כפי שנוהגים לומר באופוזיציה) ועוד. נכון, שמאז המהפך התחולל שינויי גדול בכלכלת ישראל והיום קיימת בישרל תרבות השפע המערבית ושבממשלה הנוכחית הנוכחית הובילו נציגי הליכוד רפורמות כאלו ואחרות הבאות לפגוע באיגודים ולהביא לתחרות. אך עד כה בלמו את תקיפות הרפורמות הללו, ומיתנו אותן כך שיצא מהן כל המיץ. לצד המדיניות הכלכלית הלא כל כך ברורה, ושבינתיים נצבעת יותר באדום מאשר בכחול, מייצגים היום את מפלגת הליכוד, מס’ לא קטן של חברי כנסת הדוגלים במדיניות סוציאלית יותר, מתוך הרקע ההיסטורי של תנועת הליכוד הדוגלת בשיקום האוכלוסיות המוחלשות ומגדילים את המיתוס כי הליכוד מפלגה “חברתית”. נכון הליכוד היא מפלגה חברתית ששאפה לפעול לשיקום חברתי בישראל מתוך עידוד היוזמה החופשית, אך ח”כים אלו הופכים את הליכוד, מתנועה לאומית-ליברלית, לתנועה לאומית-סוציאלית.
הליכוד חייב להחזיר לעצמו את משנתו הכלכלית המסורתית שהיא – כלכלה חופשית עם רגישות חברתית. הליכוד ונציגיו חייבים להישמע בדיונים כלכליים המתקיימים היום במקומות רבים ולהציג אלטרנטיבה. כי אם תשימו לב, היום שומעים את הליכוד רק בדיונים מדיניים-ביטחוניים, שהם חשובים מאוד, אך כידוע לפני איראן והערבים, האזרח הישראלי הפשוט מתבונן בכיסו, וכאשר המצב לא מושלם, והליכוד הוא העומד בראש, הוא גם יואשם ואז הסוף ידוע.
אני באמת ובתמים, מאמין כי ההשקפה הליברלית בדבר חרות הפרט, שוק חופשי, יזמות, צמצום הממשלה, והפחתת המיסים ובעיקרם מיסי החברות המאיימים על כל עסק קטן, הם התשובה שהליכוד צריך להציג וגם לפעול ברוחה. קפיטליזם, היא לא מילה גסה, ואידיאולוגיה זו אם הייתה מיושמת במלואה בישראל, הייתה יכולה להפוך אותה לגן-עדן כלכלי המשלב בין הגאונות היהודית לכוחות השוק הפועלים ע”י בני אדם השואפים להצלחה ולאושר. החרות, היא עבורי ערך נשגב, שאם הליכוד יפעל לאורו, הוא יוכל לחולל שינויי אמיתי בישראל.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
