דברי פתיחה שנשא מנכ”ל מכון ז’בוטינסקי יוסי אחימאיר – בערב העיון שנערך במכון ז’בוטינסקי לכבוד ד”ר גיל סמסונוב, פעם מועמד לכנסת והיום פירסומאי, יועץ וחוקר
הערב שלפנינו יוצא דופן במעט –
לעומת ערבי העיון הרגילים שאנו עורכים, מדי שבועיים עד חודש, כאן במוזיאון.
ציינו בהזמנה, כי מדובר ב”ערב שכולו פוליטיקה”,
והרי מכון ז’בוטינסקי, כידוע, איננו פוליטי.
הוא עמותה ציבורית שעניינה מורשת זאב ז’בוטינסקי.
הוא מוזיאון וגם ארכיון לזכרו ולהנצחת פועלו ופועלם של כל האישים שעמדו לצידו והמשיכו את דרכו, ושל המוסדות והאירגונים שקמו בהשראתו.
אחד מאירגונים אלה הינו התנועה המדינית-פוליטית שהקים ז’בוטינסקי , הצה”ר,
ולאחר קום המדינה – תנועת החרות, גח”ל והליכוד.
אנחנו נטפל הערב באחת התופעות הסוציולוגיות-פוליטיות המרתקות,
שאנו עדים לה בעיקר בתוך הליכוד,
שהתפתחה בשלושים השנים האחרונות –
תופעה שהתקשורת הכתירה במלה “נסיכים”.
מרגע שמושג זה נזרק לחלל האוויר הפוליטי-תקשורתי,
הוא כבר חלק מהלקסיקון הפוליטי של ישראל.
אינני יודע מי טבע ראשון את המושג – נמצא כאן עימנו איתן הבר,
והוא אחד הטוענים לכתר, כלומר, הוא לדבריו המציא את המושג הפוליטי הזה.
אני קורא מתוך הלקסיקון הפוליטי המעולה “הכל פוליטי”,
שחיבר ד”ר עמוס כרמל המנוח, את הערך – “נסיכים”:
“כינוי לפעילים בכירים בחרות (ואחר כך במסגרת הליכוד), ילידי שנות ה-40,
שאבותיהם נמנו עם הדמויות המרכזיות של מפלגה זו.
בכללם: אהוד אולמרט, זאב בנימין בגין, עוזי לנדאו ודן מרידור.
התואר ‘נסיך’ הוחל לעתים על בנימין נתניהו (שאביו היה בין מקורבי זאב ז’בוטינסקי), על רוני מילוא (שאחיו היה חתנו של מנחם בגין) ועל גדעון גדות (אחיינו של אריה בן אליעזר).”
עד כאן ההגדרה היבשה, אפילו המצמצמת, של עמוס כרמל,
בלי הערכה משלו, אם חיובי הוא המושג הזה שנתקבע פוליטית בלקסיקון,
או אם הוא שלילי.
כי יש נסיכים פוליטיים, כידוע, שאינם חשים בטוב עם הדבקת התואר הזה לשמם,
יגידו שזה נורא, אבל אולי יודעים בסתר לבם, שאין זה מזיק…
לנסיכים שבשמם שנוקב ד”ר כרמל אפשר להוסיף עוד כמה וכמה דוגמאות בולטות,
עוד כמה שמות של ידוענים, חלקם יושבים כאן עימנו –
ואין הם בהכרח נמצאים כיום בשורות תנועת הליכוד דוקא,
שבה בלטה תופעת הנסיכות.
מעניין שדוקא לתנועה שנחשבה תמיד לענייה, רחוקה ממלכות, מכס המלוכה והשלטון, שרבים לא האמינו שאי פעם תגיע לשלטון,
שחבריה שרו:
“עברי גם בעוני – בן שר. אם עבד, אם הלך – נוצרת בן מלך, בכתר דוד נעטר”,
ובכן דוקא לתנועה עממית, חסרת נכסים ואחיזה בשלטון,
דוקא בה במיוחד דבק המושג המעמדי הזה, המתנשא הזה במידה רבה,
של נסיכים, ואם תרצו – מיוחסים…
וכידוע, המדובר הוא, בדרך כלל,
בפעילים פוליטיים בעלי ייחוס אבות תנועתי-מחתרתי,
כלומר ראשי ממשלה, שרים, ח”כים ואחרים,
|שגם מתגדרים בעברם המשפחתי, בהיותם בנים ל”משפחה הלוחמת”,
כמו הגברת ציפי לבני, שבכל הזדמנות מזכירה את שרה ואיתן לבני, הוריה-שורשיה.
הנה במאמרה ב”מעריב” ביום ששי, על פרשת משה קצב,
כתבה ואף התפארה:
“נולדתי בליכוד, ההורים שלי היו אנשי אצ”ל, חירותניקים,
שהמימסד המפא”יי והשלטון – דחו”.
ובכן – נסיכה, מנהיגה פוליטית, יוצאת חלציה של המשפחה הלוחמת,
בת לחבר כנסת איש “חרות” – ומזה כמה שנים בראש האופוזיציה
ל…מפלגת הנסיכים כביכול, הליכוד,
כלומר, יריבה לוהטת לנסיכים אחרים בני אותו רקע משפחתי-פוליטי,
אלה שבבתיהם שרו את “עלי בריקדות”, דיברו תמיד פוליטיקה,
העלו זכרונות על ימי המחתרת,
ועל האפליה שהיתה נחלתם בשני העשורים הראשונים של המדינה.
אלה הם צאצאים להורים לוחמים ופעילים ימניים-אופוזיציוניים,
שעשו כניסה טבעית לחיים הפוליטיים עד כדי תפיסת עמדות בכירות בחיי המדינה.
היו שייחסו להם יתרון בהיות “בנים של”,
אבל אין ספק, במבט לאחור,
שהם הביאו עימם איכויות מושרשות, עם סגנון התנהגות מיוחד –
יש יאמרו “הדר”, יש יאמרו “התנשאות” – לחיים הפוליטיים.
ובכן, ערך “רשמי” על הנסיכים בלקסיקון פוליטי כבר יש,
גם ערך בוויקיפדיה כמובן,
ומעתה אף נושא לא רק להגדרה בת כמה שורות
אלא למחקר רחב יריעה, תוסס ומפתיע, מחקר שנעשה במשך שנים רבות,
שעיקרו – מאות ראיונות ושיחות עם הנוגעים בדבר ומביני-דבר,
הסתמכות על אין ספור עיתונים וקטעי עיתונים,
ניתוח של התופעה בהסתמך על ספרי מחקר, עדות, היסטוריה וסוציולוגיה.
והתוצאה היא דוקאטורט, שנעשה בהשגחת פרופסור אפרים קארש, מה”קינגס קולג'” בלונדון.
על “הנסיך” כבר כתב כידוע מקיאוולי האיטלקי –
ואני גם מכיר ספר בהוצאת מכון ז’בוטינסקי, על אישיות פוליטית,
שפעלה לצידו של ז’בוטינסקי בשנות השלושים בהעפלת “אף על פי”,
וכותרתו: “הנסיך השחור”.
כך קרא אבי המנוח לחברו יוסף כצנלסון ז”ל.
אבל זו היתה נסיכות מסוג אחר לחלוטין…
עבודת הדוקטוראט שבה עיסוקנו הערב,
עתידה לראות אור בשנה הבאה, בעוד כחצי שנה,
כספר – הן באנגלית והן בעברית.
אנחנו הקדמנו את המאוחר,
כלומר את צאתו של ספר המחקר על נסיכים,
כי למחבר המחקר, שזכה שהתואר דוקטור המכובד (ולא ח”כ) יקדם מעתה לשמו,
ד”ר גיל סמסונוב,
הוענק השנה פרס על עבודתו זו מקרן ד”ר אלכס רפאלי ז”ל,
אחת מקרנות מכון ז’בוטינסקי שמעודדות מחקרים ומעניקות למצטיינים בהם פרסים.
זאת כמובן לפי החלטת הוועדה האקדמית שליד הנהלת המכון.
מן הטקס להענקת הפרסים לתשנ”א נעדר ד”ר סמסונוב שלא ברצונו,
ואת הפרס קיבלו בשמו הוריו, ותיקי התנועה, ותיקי זכרון-יעקב.
אפשר לומר עליהם, שהם בעצמם הורים לנסיך, שהינו מעתה גם דוקטור.
איך אמרה לי כלת פרס ישראל, חולדה גורביץ, שנבצר ממנה להיות עימנו הערב:
“תגיד לקהל, שמשפחת סמסונוב זו ארץ-ישראל היפה והטובה!”
אז אני אומר – ומסכים עימה לחלוטין!
מגיל סמסונוב, נסיך בעצמו, שעשה פעם נסיון להיבחר בעצמו לכנסת,
שמעתי לא פעם, כי כדי להיכנס באמת לחיים הפוליטיים,
להיבחר לכנסת ולהתמיד בכך,
דרושה למתמודד – אובססיה,
כלומר: הקדשת כל כולך לעניין הזה.
וכשאני אומר – מתמודד, כוונתי לכל מתמודד,
בין אם הוא נסיך ובין אם אין לו “שורשים משפחתיים נכונים”.
לרוב אלה המכונים נסיכים היתה וישנה אובססיה זו,
היא כמעט נמצאת בגנים שלהם,
אבל כידוע גם אלה מהם שלא כל כך הצליחו,
או בלשונו של גיל – לא היו מספיק אובססיביים לעניין,
הללו תרמו את שלהם בתחומים אחרים, והצליחו.
גיל הוא אחד מהם.
הודות לכך שלא רצה לעסוק כל כולו בפוליטיקה,
או שנגמל מהחיידק הפוליטי,
זכינו שיש לנו מעתה עבודת מחקר מרתקת שבה השקיע שנים,
שמאירה זווית מיוחדת בחיים הפוליטיים בישראל.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
