הכנסת אישרה וח”כ דנון יעמוד בראש הועדה לבדיקת מעורבות מימון של ממשלות זרות לגורמים הפועלים כנגד ישראל
ח”כ דנון מציע ליריב אופנהיימר להתחיל לשפץ את קורות החיים שלו. בקרוב הוא יהיה מחוסר עבודה. אמש אישה הכנסת הקמת ועדה לבדיקת מעורבות ומימון של ממשלות זרות לגופים וארגונים הפועלים כנגד האנטרס של מדינת ישראל בין הגופים שיבדקו הם שלום עכשיו עדאלה הקרן החדשה ועוד. בדברי ההסבר להקמת הועדה כתב ח”כ דנון :
בשנים האחרונות מדינת ישראל מתמודדת עם מסע דה-לגיטימציה נרחב בעולם, אשר מתעתד לפגום בלגיטימיות קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מסע הדה לגיטימציה אינו מתרחש רק במישור הבינלאומי והדיפלומטי, אלא מתחולל בשנים האחרונות גם בתוככי השיח הפנימי במדינת ישראל. שורשי תהליך זה החלו מתוך הבנת גופים וארגונים לא ממשלתיים כי ניתן להשפיע ולפעול כנגד מטרות המדינה וממשלתה מתוכה פנימה על ידי הפעלת לחץ פנימי לא לגיטימי, שכן כמדינה דמוקרטית בעלת מערכת פוליטית פתוחה וסובלנית אשר ניצבת מול חזית חיצונית שרובה עוינת, החברה הישראלית פגיעה במיוחד למניפולציות חיצוניות אשר מערערות על זכותה להתקיים.
מתוך תובנה זו, לתוך השיח הפוליטי הרגיש בישראל נכנסו בשנים האחרונות גופים לא ממשלתיים (NGOs) הממונים על ידי מדינות זרות, שהבינו כי “כסף הוא כוח” וכי הכוונה והפעלה של ארגונים מקומיים יכולה ליצור לחץ פנימי על מדיניות הממשלה, ושתמיכה כספית יכולה לשמש כאמצעי יעיל לאותה הכוונה, ולעיתים אף הכתבה, של פעילותם. לכן מדינות חברו לקבוצות אלו, ובאמצעות מימון פעולותיהן – “כיד נעלמה”- הן פועלות בהצלחה לא מבוטלת ליישום המדיניות הרצויה להן. דוגמא לכך ניתן לראות במחלוקת בין האיחוד האירופי וישראל שהתגלמה בדו”ח הסודי שכתבו פקידי האיחוד האירופי בנוגע לירושלים והודלף בתחילת מרץ 2009 [1]. הדו”ח שמכיל חומר רב שנלקח מארגונים הממומנים בידי האיחוד, פותח בתיאור פעולותיה “הבלתי חוקיות” של ישראל, מצהיר שאינו מקבל את “חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל” והוא אף מתייחס בפירוש לשכונות שלמות בעיר כהתנחלויות. הדו”ח מפרט שורה של נושאים שבהם הוא אינו מסכים עם עמדות ישראל ואף מגנה אותן.
במקביל, ניתן לראות שהאיחוד עצמו ומדינות רבות החברות בו מזרימות כספים – במסלולים עוקפים ונפרדים – לארגונים רבים אשר מקדמים את הנרטיב והמטרות שעימן האיחוד מזדהה: עיר עמים, יוזמת ז’נווה, בצלם , במקום ועוד.
הבעייתיות בהשפעתם של ארגונים לא ממשלתיים רבים המחזיקים בעוצמה פוליטית ומשפטית משמעותית בישראל, הינה בעיקר בשימוש שהם עושים בשפה ובמסגרת הערכים של ‘זכויות אדם’ ובשם ‘בקשת סיוע הומניטארי לפלשתינים’ להחיל למעשה עמדות קיצוניות אשר שוללות את קיומה של ישראל כמדינה עצמאית.
ארגונים אלו הינם גם נתיב מרכזי, ולעיתים קרובות חבוי, להשפעה חיצונית על מדיניות החוץ והביטחון הישראלית, ולניסיונות להטיה פנימית של דעת הקהל בישראל כלפי הממשלה.
כפי שיתואר להלן, חלק גדול מהמימון לשדולות הפוליטיות שטוענות שהן ממוקמות בלב “החברה האזרחית” מגיע ממקורות זרים – בייחוד ממשלות אירופיות, כולל הנציבות האירופית, כמו גם קרנות ביניהן הקרן החדשה לישראל (NIF), קרן פורד, ומכון החברה הפתוחה (OSI). המשאבים הנדיבים שמספקים תורמים חיצוניים אלו, מאפשרים לרשת הארגונים הלא ממשלתיים בישראל לקדם אג’נדה פוליטית מסוימת (רק מצידו השמאלי קיצוני של המתרס), ולהתנגד למדיניות הממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי בשלל נושאים.
ע”פ דו”ח שנכתב על ידי NGO Monitor והמכון לאסטרטגיה ציונית, עולה כי בישראל קיימים עשרות ארגונים הממומנים על ידי מדינות זרות וגופים בינלאומיים בעלי אינטרסים להשפיע ולהטות את דעת הקהל בישראל.
ייחודם של ארגונים אלו הינו בהיותם בעלי זהות ישראלית, אשר מספקת לארגונים הלא ממשלתיים האמורים את האמינות והמסווה של נכונות מטרותיהם.
הארגונים הלא ממשלתיים שיתוארו להלן, הינם פעילים במיוחד והינם משתתפים בולטים, הן בדיונים המקומיים
והן בדיונים הבינלאומיים, בנושאים כמו מעמדה של ירושלים ועתידה, השטחים ביהודה ושומרון אשר נתונים במחלוקת, ופעילויות צה״ל. ארגונים לא ממשלתיים אלו מפרסמים הצהרות ודו״חות בעלי חשיפה גבוהה, מחוללים הד תקשורתי, מארגנים הפגנות, מרצים בפני קבוצות סטודנטים ויחידות צבאיות, ועותרים לבתי המשפט בשביל לקדם את האג’נדה הפוליטית שלהם.
בזירה הבינלאומית, אותם הארגונים מגישים הצהרות למסגרות עבודה של האו״ם כמו מועצת זכויות האדם, מריצים קמפיינים תקשורתיים עצומים, והם מהווים את חוד החנית של תביעות משפטיות נגד ישראל במספר מדינות. עשרות מיליוני השקלים, היורו והדולרים שהם מקבלים כל שנה מממשלות זרות, הופכים את רשת הארגונים הלא ממשלתיים לעוצמתית הרבה מארגונים ישראליים אחרים, אשר לא נהנים מתמיכה דומה של ממשלות זרות. לדוגמא, ארגונים מקומיים שממומנים בידי ממשלות זרות אחראים לכמות ניכרת של עתירות שמובאות בפני בית המשפט העליון בישראל.
בתי המשפט בישראל הפכו לזירה מרכזית להתמודדות עם סוגיות חברתיות ופוליטיות מתמשכות, בה ישנו יתרון מכריע לקבוצות שמחזיקות במשאבים שאותם הם מסוגלות להקדיש לפעילות זו. תמיכה נרחבת מממשלות אירופיות וקרנות פרטיות מעניקות לארגוני אופוזיציה לא ממשלתיים פוליטיים בישראל את היכולת לעמוד בנטל הכספי של כתיבת והגשת עתירות רבות לבתי המשפט. מימון חיצוני זה מאפשר לארגונים אלו להפוך ל״שחקנים חוזרים״ בתהליך המשפטי בישראל, ובכך להחזיק בהשפעה רבה על עיצוב המדיניות.
במחקר של המכון לאסטרטגיה ציונית מוצג ניתוח מפורט של פעילויותיהם של למעלה מ 20- ארגונים לא ממשלתיים בישראל הממומנים בידי ממשלות זרות. המחקר בחן את האג׳נדה הפוליטית של קבוצות אלו ואת הדרך שבה הם משפיעים על עיצוב המדיניות בישראל ועל הדיון הציבורי, כולל השימוש התכוף שהם עושים במערכת המשפטית. דו״ח גם בחן את המחסור בשקיפות, הידוע כ״גרעון הדמוקרטי״, ואשר מאפיין ארגוני חברה אזרחית פוליטיים רבים.
דוגמאות המימון הזר לארגונים:
ארגון בצלם קיבל 27% מתקציב 8 מיליון השקלים שהחזיק בשנת 2007 מממשלות זרות, בנוסף להכנסה ניכרת שמקורה בקרנות זרות. בעוד מקורות אלו רשומים בדף התורמים של הארגון, התערבות ממשלתית משמעותית זו מטושטשת בהצהרתו הרשמית של הארגון: ״בצלם הינו עצמאי ובלתי תלוי. הוא ממומן על ידי תרומות בלבד מקרנות באירופה וצפון אמריקה.״ ארגון לא ממשלתי זה מייחד את ״עיקר מאמציו לשנות את מדיניותה של ממשלת ישראל בשטחים שכבשה,״ מטרה פוליטית שנתמכת בידי המשרד של בצלם בוושינגטון, אשר מפרסם את האג׳נדה של הארגון ישירות לפקידים בכירים בארצות הברית. למרות שהוא נחשב באופן נרחב כארגון זכויות האדם המרכזי בישראל, בצלם ניצב בפני ביקורת רצינית בשל פירושו המוטעה למשפט הבינלאומי, מחקרו הלא-מדויק, סטיות בסטטיסטיקות שמפרסם הארגון (כולל ברשימת ההרוגים הפלסטינים), וגישה מוטה וסלקטיבית להפרות שמבוצעות נגד ישראליים. מתודולוגיות בעייתיות אלו מעצימות את הנרטיב הפלסטיני של ״קורבנוּת״ ומציירות את ישראל כמגבלה היחידה לשלום.
עדאלה מעורב עמוקות בניסיונות להכפיש את ישראל ולהרשיע אותה, כולל במסגרות העבודה של האו״ם. ארגון לא ממשלתי זה סייע בהכנת פרסום פסאודו- אקדמי, אשר מתייג באופן מוטעה את אמצעי ההגנה העצמית של ישראל כ״מעשים לא אנושיים של אפרטהייד…אשר מבוצעים בהקשר של משטר ממוסד של אפלייה שיטתית ועליונות של קבוצה גזעית אחת על פני השניה.״ פעילותו הפוליטית של עדאלה בישראל כוללת הצעת ״חוקה דמוקרטית״ אשר תשנה באופן קיצוני את חוקי ישראל, תחסל את סמלי המדינה היהודיים ותגביל את ההגירה היהודית לארץ לצרכים ״הומניטאריים״ בלבד. פעילויות אלו מגובות בתקציב של 5 מיליון שקלים (ב-2007), 22% מתוכו הגיע מממשלות זרות.
באופן דומה, עיר עמים, עם תקציב של 4 מיליון שקלים בשנת 2007, מקדם את הטענות הפלסטיניות בנוגע לירושלים. מפות הארגון מסמנות בתים ברובע היהודי שבעיר העתיקה, כמו גם את שכונות גילה, רמות ופסגת זאב, כהתנחלויות. בעוד שבאופן רשמי הארגון עוסק במטרה האוניברסאלית של ״פעילות משפטית שנועדה לעכב ולמנוע צעדים חד צדדיים הפוגעים במרקם החיים בעיר״, המאמץ המשפטי שלו מכוון נגד פעילויות בנייה יהודיות בלבד. עיר עמים קיבל 67% מתקציבו בשנת 2007 ממקורות ממשלתיים חיצוניים.
ארגונים לא ממשלתיים אלו ואחרים תומכים במדיניות ובאינטרסים של אלו המממנים אותם, ובכך מביאים לעיוות של השיח הפוליטי והחברתי בישראל, ושל הדיון הלאומי בסוגיות בעלות חשיבות מכריעה. ויכוחים מהותיים ודיונים על מדיניות בנוגע למשא ומתן לשלום, להתנחלויות, לביטחון, לתגובות ישראל לטרור, למעמדם של פלסטינים אשר מהגרים לישראל באמצעות נישואים לערבים-ישראלים, ומספר נושאים מרכזיים אחרים נתונים תחת לחץ חיצוני חבוי. בו בזמן, ארגונים לא ממשלתיים פוליטיים עושים שימוש במימון האירופי בשביל להתנגד למדיניות ממשלתה הנבחרת של ישראל ולערוך מסעות הסברה נגדה, בכל רחבי העולם.
בהתבסס על ניתוח זה, יש חשיבות רבה לכך שועדת חקירה פרלמנטרית תתייחס למשמעויות הנגזרות מהמימון הזר העצום לארגונים לא ממשלתיים פוליטיים. בעוד שיש לשמר את עקרון חופש הביטוי, בו בזמן יש להגביל את היכולת של מדינות זרות לתמרן את הפוליטיקה הישראלית ולתרום לדמוניזציה של הציונות, ובכך לערער את הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל.
[1] לדוגמא, בעיתון הארץ, דו”ח של האיחוד האירופי:” ממשלת ישראל מספחת את מזרח ירושלים, 7.3.09.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
