“אז איך אתה רואה את מצב הדמוקרטיה בהונגריה?” שאל אותי השבוע תחקירן של אחת מתכניות האקטואליה לרגל הנושא השבועי של התכנית, שעסק באבדן הדמוקרטיה במדינות מערביות והתמקד בעיקר בהונגריה. את התשובות שלי כנראה לא אהבו במערכת של אותה תכנית, וזאת אני מסיק מההחלטה שלא להעלות אותי בסוף לשידור, אולם את האמת יש לאמר.
מזה כ 15 שנה מפרסם מכון המחקר “האקונומיסט” את דוח הדמוקרטיה השנתי, שבוחן את מצב הדמוקרטיה ב 167 מדינות על פי קריטריונים ומדדים אחידים במספר קטגוריות, בין השאר פלורליזם (ריבוי דעות), זכויות אזרח, תרבות פוליטית וכו’.
בדוח האחרון שפורסם, הסוקר את שנת 2019, ממוקמת הונגריה במקום ה 55 עם ציון 6.63. מה שמעניין הוא שמתחת להונגריה ישנן עוד 3 מדינות החברות באיחוד האירופי (פולין 57, קרואטיה 59, רומניה 63). כלומר על פי ה”אקונומיסט” שלוש מדינות בתוך האיחוד האירופי הן פחות דמוקרטיות מהונגריה.
אם כך מדוע דווקא הונגריה היא זו שמותקפת ומושמצת ללא הפסקה על מצב הדמוקרטיה, הן מתוך האיחוד האירופי (שאף הגדיל לעשות ולהקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתחקור את מצב הדמוקרטיה בהונגריה) והן מחוץ לאיחוד האירופי, בעיקר בתקשורת העולמית?
בשביל להבין את התשובה יש לחזור 5 שנים אחורה אל קיץ 2015 ותחילת משבר ההגירה לאירופה.
באיחוד האירופי חברות כיום 27 מדינות המתחלקות ל 2 קבוצות: המדינות התורמות והמדינות הנתמכות כאשר מערכת היחסים מאוד ברורה: המדינות העשירות והמדושנות שמות את הכסף הגדול ובכך מכפיפות את המדינות העניות יותר למרותן, כלומר – הכתבת מדיניות תמורת תמיכה כספית.
מה שהתרחש ב 2015 הוא למעשה שבירת הסטטוס קוו במערכת היחסים הזאת בין המדינות, כאשר הונגריה, כמדינה נתמכת, החליטה לצאת בפומבי נגד המדיניות שהוכתבה מבריסל, ובעוד בגרמניה וצרפת דרשו לפתוח את הגבולות ולאפשר למהגרים להיכנס לאירופה ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, החליט לסגור את השערים ולבנות גדר.
העמידה של ויקטור אורבן על עקרונותיו ועל האינטרס הלאומי של מדינתו אל מול התכתיבים של האיחוד האירופי הציב אותו כאופוזיציה האמיתית הראשונה בתוך מערכת פוליטית, שבאופן מסורתי העבירה החלטות בהסכמה מלאה בין כל החברות, וכפועל יוצא מזה הציב אורבן את עצמו ואת מדינתו כיעד להתקפות והכפשות מצד האיחוד האירופי, שנועדו ליצור תדמית שלילית ודה לגיטימציה לממשלתו של ויקטור אורבן.
מסע דמוניזציה ודה לגיטימציה שנמשך שנים, כנגד הונגריה, לא פסח גם על התקשורת העולמית, ועל התקשורת הישראלית בפרט, שכנהוג במחוזתינו, עבור התקשורת הישראלית הנסיונות להביך את ראש הממשלה נתניהו הן בגדר מטרת על והצגת עובדות אובייקטיביות ודיווח אמת הם פרט שולי וחסר חשיבות ומה יכול לשרת את האג’נדה של התקשורת טוב יותר מהצגת בעל ברית חשוב וקרוב של נתניהו, דוגמת ויקטור אורבן, כדיקטטור?
וכך מקבל הציבור הישראלי תמונה מוטת ומעוותת של המציאות, כאשר רק לפני מספר חודשים זעקו הכותרות שהנה הנה – הונגריה הופכת באופן רשמי לדיקטטורה, וזאת מאחר והממשלה ההונגרית העבירה את החוק למצב חירום לאומי, שמקנה סמכויות מורחבות לממשלה לטובת התמודדות עם משבר הקורונה.
באיחוד האירופי תקפו, העיתונות העולמית סערה, השמאל העולמי השתולל וארגוני זכויות אדם מחו והתקשורת הישראלית? גם היא כמובן הצטרפה לדברי ההספד על הדמוקרטיה בהונגריה במאמרים עמוקים ונשפכים מלאים ב”העתק-הדבק” מקולגות בעולם או מטוויטר.
חודשיים וקצת עברו מאז עבר החוק למצב חירום לאומי בהונגריה וראו איזה פלא – ביום שלישי האחרון העביר הפרלמנט ההונגרי חוק המבטל את מצב החירום במדינה ומחזיר את כל הסמכויות לפרלמנט. החוק עבר ברוב של 192 תומכים מול 0 מתנגדים.
יומיים עברו מאז עבר החוק ובתקשורת הישראלית 0 דיווחים.
אבל איך הם ידעו על כך אם גם האיחוד האירופי גם התקשורת העולמית גם השמאל וגם ארגוני זכויות האדם דוממים? ממי יעשו “העתק-הדבק”?
המקרה של הונגריה הוא בהחלט מקרה בוחן לפופוליזם שמגיע מהשמאל, שבעידן של אג’נדות פרוגרסיביות ואמת אלטרנטיבית כל מי שמעז לחשוב אחרת מיד מותקף ועובר מסע דמוניזציה ודה לגיטימציה רע ואלים.
ערכי יסוד בדמוקרטיה הולכים ונשחקים, כמו חופש הביטוי ותפקיד התקשורת ומושגים כמו אמת ועובדות הם בגדר המלצה, לכן חשוב מאוד, לפני שזועקים על פגיעה בדמוקרטיה כדאי ללכת ולבדוק מה זו באמת דמוקרטיה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
