*טניה של יולי, *הכשלון של בנט ולפיד, *סטיבן הרפר ליכודניק, *ברוומן רומס את החלשים,
המרוץ לנשיאות
אל המרוץ נופלים כוכבים רבים. כך, אל השניים המובילים את המאבק נוספו עוד רבים. דוד לוי עוד לא הודיע וכנראה נדע בימים הקרובים. פרופסור שכטמן שנחשף בשבוע שעבר אצל איילה חסון והציג את עצמו שהוא רץ ללא אג’נדה פוליטית לובש את הנוכלות של פרס : מתברר כי מאחוריו עומדת הקרן החדשה או גורמים הקשורים אליה. וכך ביום א’ כבר התברר שיש עמותה ודף פיסבוק שיש בו 10 אלף תומכים, רק צריך לזכור כי צריך רוב בכנסת לא בפיסבוק.
יש את סילבן שמפומפם בתקשורת. כולם מסבירים כי בחירה של סילבן תקדם הרבה אנשים ברשימת הליכוד, לתפקיד המיניסטר שיתפנה יהיה רק אחד שיהנה , ושם הרשימה ארוכה : יש את גילה שמחזיקה הבטחה מנתניהו שהיא הבאה בתור, אך יש עוד רבים הטוענים לכתר והאינטרסים רבים. בין סילבן לרובי השאלה ממי נתניהו יפחד יותר. והשאלה היותר חשובה : ממי שרה נתניהו תראה איום גדול יותר : ג’ודי או נחמה, רעייתו של רובי הנחבאת מאחורי הקלעים או ג’ודי ללא הפסקה.
במערכת הפוליטית מדברים כי המרוץ לנשיאות של סילבן הוא הפתיחה למרוץ על ראשות הממשלה. במרוץ הזה יש שתי אפשרויות : הראשונה, בתום שבע שנות כהונה של סילבן כנשיא יתמודד על ראשות הממשלה. סילבן יהיה עוד צעיר יחסית ולא נראה כי יפרוש מהחיים הפוליטים. האפשרות השניה : ערב הבחירות הבאות יפרוש ויתמודד לראשות הממשלה .
בכירים בליכוד מכינים תרופה למצב הם הכינו חוק סילבן – חוק צינון הנשיא.
מחזקים את יולי
יולי אדלשטיין נראה אתמול בלווית אשתו כמו יתום ולבד. הדבר ממחיש את הקשר בין שני האנשים המיוחדים הללו. אך רעייתו היקרה נפטרה לאחר מחלה קשה, בעת הגעתו לאחד מרגעיי השיא מבחינתו : יו”ר הכנסת, אחד מהתפקידים הבכירים במדינה. מספר שבועות אחרי השבעתו התברר כי טניה, בת הזוג שלו חלתה במחלה קשה. היא שמרה על המחלה בסוד את המאבק שלהם ניהלו בני הזוג בשקט ובסביבה הפוליטית לא ידעו. בבוקר יום שישי קיבלנו בתדהמה את ההודעה : טניה נפטרה .
לפני מספר שנים בשיחה שהייתה לי עם יולי הוא דיבר על טניה בהערצה. זה היה שינוי מרענן כי אין הרבה פוליטיקאים שבאם ומדברים על בת הזוג שלהם. בדרך כלל הם מדברים על עצמם ומעצימים את האגו שלהם. יולי דיבר ארוכות על רעייתו ולכן ברור היה היום לראות את יולי יורד במדרגות בית העלמין בודד בתוך עצמו.
יהיה זכרה של טניה, לוחמת בצבא החופש הציוני, ברוך.
יוקר הדיור
אנחנו שנה מהבחירות ורואים כיצד התמסמסה ההבטחה שהממשלה זאת תוריד את מחירי הדיור. מתברר כי אוזלת היד של הממשלה הקודמת הדביקה את הממשלה הזאת ומחירי הדיור מרקיעי שחקים. לפיד שנישא על גבי המחאה החברתית מתברר כי כגודל התקווה עומק האכזבה. במקום להוציא לשוק מאה אלף דירות במכרז למשתכן אנו מוצאים את עצמנו מחפשים השקעות בנדל”ן בארה”ב ובאירופה.
במחיר של דירה בעפולה את קונה 6 דירות בפיניקס .
אך לפיד ובנט הם שבויים של שררת השר והעשייה המדומה וכך עברה לה עוד שנה והאחים איבדו את מקומם כתקווה הבאה של מדינת ישראל.
אפילו השיוויון בנטל החל מתמסמס ע”י ועדת שקד. חיילים רבים בין אם לומדים בעתודה ו /או בהשתלמויות חשובות לצבא חותמים קבע , יש כאלה שלומדים בישיבה ומתחמקים משרות ויש כאלה שהולכים להסדר ומשרתים שרות חלקי, מדוע אין אומץ אצל הפוליטיקאים החדשים לבא ולשים על סדר היום את השיוויון בנטל האמיתי.
כך עברה לה שנה בלי שום תוצאה של ממשלת האחים בנט את לפיד.
ציוני נקודה.
סטיבן הרפר, ראש ממשלת קנדה, הדהים את מדינת ישראל כאשר הגיע לביקור ממלכתי והתגלה כאחד התומכים הגדולים של מדינת ישראל. אחמד טיבי יצא מכליו וכינה את את הרפר ליכודניק , טיבי הפריע לנאומו של הרפר מה שלא הפריע לנתניהו לעקוץ : “מה היה קורה במשטרים אחרים במצב כזה?”
הרפר הגיע עם 150 אנשי עסקים שהצטרפו לביקור. מה שמעניין שאצלנו הוא שקשה להוציא אנשי עסקים לביקורים ממלכתיים. אנחנו המדינה היחידה שמאבדת עצמה מעודף ביקורת על הנבחרים שלנו, מאז שהיו ביקורות על נסיעות אנשי עסקים זה הופסק.
ברוורמן חבר לבעלי ההון והתעלל בחבריו הסוציאליסטיים
השבוע התברר כי ברוורמן “הסוציליסט” חבר לטיקונים של הוט וייס. ברוורמן פעל כנגד העובדים של החדשות המקומיות. מה שהדהים את חיים הר זהב, יו”ר ועד העובדים, הוא שברוורמן ממפלגת העבודה הוא זה ששרת את הטייקונים ושלח את העובדים לאבטלה. צריך לזכור כי ברוורמן פשוט ביטל את הצורך לחדשות מקומיות שחשובות בפירפריה.
בדף בפיסבוק הוא מתאר את התהליך
10:27 יום רביעי בבוקר. חבר הכנסת אבישי ברוורמן צועק משהו למיקרופונים בוועדת הכלכלה על איזו תסבוכת שעד שהיא לא תיפתר הוא נועל את הישיבה!
הוא מכה בחמת זעם עם הפטיש על השולחן השחור הכבד שבמרכז החדר ובורח מהחדר.
בורח.
אשכרה בורח, בצעדי ריצה.
הדיון שברוורמן נעל בדרמטיות ונמלט ממנו היה דיון על עתיד שידורי החדשות המקומיות ועל עתידם התעסוקתי של 70 העיתונאים שהועסקו בהן עד סוף 2013.
ברוורמן הגיש הצעת חוק ולפיה תקציב החדשות המקומיות יעמוד על 18 מיליון שקלים מה שיאפשר לכל העובדים להיקלט חזרה בעבודה ויאפשר את שידורן של 4 או 5 מהדורות אזוריות. הצעת החוק של ברוורמן זכתה לתמיכת הקואליציה (מה שמבטיח לה רוב בכנסת) והוועדה שדנה בחוק היא ועדת הכלכלה בראשות, ובכן, אבישי ברוורמן.
אבל יש בעיה. חברות HOT ו-yes מתנגדות להצעת החוק של ברוורמן. למה שהן ישלמו על מטרה חברתית? הרי החברה הישראלית היא לא יותר ממקום להרוויח כסף עבורן – איזו סיבה יש, לכל הרוחות, שיחזירו לה קצת השקעה?
אז המנכ”לים שלהן הרימו טלפונים לאבישי ברוורמן ונפגשו איתו ושלחו אליו את הלוביסטים והזכירו לו שהם הרי חברים ומסתובבים באותן חבורות אחרי הכל.
אבל לברוורמן יש בעיה: איך תסביר ציבורית שחוק שלך מגיע לוועדה שלך עם תמיכה של הקואליציה ואתה לא מעביר אותו? איך תסביר ציבורית שאתה חבר במפלגה סוציאל-דמוקרטית אבל עושה את מה שביקשו ממך בעלי ההון? מה תגיד, “החבר’ה מהקאנטרי קלאב ביקשו ממני”? לא מתאים.
בעיה. וואלאק בעיה.
בהתחלה, בישיבה הראשונה של ועדת הכלכלה, ברוורמן לקח הצידה אותנו, את ועד העובדים, וניסה לשכנע אותנו שלא באמת צריך חדשות מקומיות ואולי עדיף לבטל אותן ואז ש-HOT ו-yes יקלטו חלק מהעובדים בתפקידים טכניים. אנחנו עיתונאים, אמרנו לו. אנחנו רוצים להשאיר את המהדורות למען הפריפריה. הוא רתח וכעס כי לא הסכמנו לוותר לו. אנחנו רוצים חדשות מקומיות, אמרנו לו. זה חשוב והתחייבת לזה, אמרנו לו.
הוא התעצבן ונעל את הישיבה בלי לקיים דיון.
בישיבה הבאה, לפני הקריאה הראשונה על החוק של ברוורמן, ישיבה בוועדה של ברוורמן, הוא הוריד את הסכום מ-18 ל-10 מיליון שקלים. הרי לא רוצים לאכזב את החברים מ-HOT ומ-yes. אחרי הכל, לא נעים מהם. הם מרוויחים רק כמה מיליונים כל אחד בשנה אז הם בטח אנשים מעולים, אם ככה.
כעסנו עליו. רתחנו. לא הייתה ברירה, הוא הסביר. לא הייתה ברירה.
עברו שבועיים.
09:00 בבוקר, יום רביעי. שוב מתכנסת ועדת הכלכלה, הפעם לפני הקריאה השנייה והשלישית. עבדנו קשה ושכנענו את חברי הכנסת בחשיבות של החדשות המקומיות והם התגייסו לטובת העניין. אבישי ברוורמן האמין שאין מצב שהוא לא מצליח להביא להפלת החוק של עצמו. הרי כל חברי הוועדה יודעים שהג’נטלמנים שעומדים בראש התאגידים הם חברים יקרים, הוא חשב לעצמו, לא? הם בטוח יתנו יד להפלת החוק ואז הוא לא יהיה אשם (אולי נאשים את האוצר? היי! אחלה רעיון!) ואז כולם יהיו מאושרים חוץ מהאזרחים מהפריפריה שלא יהיה להם שידור והעובדים – אבל להם הרי אין לוביסטים.
הישיבה נפתחת באיחור אופנתי. סריקה קצרה בחדר מגלה שחברי הכנסת, בניגוד לאבישי ברוורמן, דווקא לא חושבים שהמנכ”לים של HOT ו-yes הם כאלה אחלה. כשאבישי ברוורמן הסתכל בחדר הוא מגלה שאין רוב בוועדה בראשותו להפלת החוק שהוא עצמו הציע.
אופס.
לא נעים.
והלוביסטים של HOT ו-yes באמת ניסו ונתנו הכל, אבל כל חברי הכנסת שהם קוששו והביאו לדיון כדי להצביע נגד הצעת החוק של ברוורמן ולעזור לברוורמן להפיל את הצעת החוק של ברוורמן, לא הבינו למה לעזאזל שהחברות האלה לא יממנו את החדשות המקומיות. הקואליציה של נתניהו ולפיד מהימין הכלכלי עשתה גיוס בקרב החברים שלה נגד היוזמה של הח”כ הסוציאל-דמוקרט מהעבודה להפלת החוק שלו-עצמו כדי שיוכל לסייע לבעלי ההון.
עולם הפוך.
בעיה.
מעט הח”כים שהיו בצד של הלוביסטים והתאגידים מאותתים לברוורמן שיש בעיה. שאין רוב להפלת החוק שלו. שהוא יצטרך להעמיד להצבעה את ה-18 מיליון שהעובדים רצו, הפתרון הנורא הזה שבו לכולם יש עבודה ויש הרבה מהדורות חדשות שיביאו את הפריפריה למסך אבל שהמנכ”לים (החברים שלנו!) מ-HOT ו-yes לא רוצים.
יא וואראדי, איזו בעיה זו. הרי אי אפשר לאכזב את הג’נטלמנים שאנחנו כל כך אוהבים.
אז אבישי ברוורמן נעל את הישיבה, ונמלט מבלי להעמיד את הנושא להצבעה. הוא השאיר 70 עיתונאים מובטלים, השאיר את המסכים חשוכים, העלים את הפריפריה – אבל סייע לחברים מהתאגידים והוכיח, באומץ, שרעות זה ערך.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
