בפעם הבאה ש – 20 מהגרי עבודה בלתי חוקיים יגיעו ויחנו ליד גדר הגבול עם ישראל אולי לא תעמוד לנו בת בריתנו מדרום מצרים ותיאות לקחת אותם תחת חסותה – כפי שקרה הפעם.
גדר בנויה מיותר מברזל, תיל ובטון. המרכיב החשוב ביותר בגדר הוא המרכיב החמקמק ביותר – מדיניות. על ממשלת ישראל והעומד בראשה לנקוט בצעדים אמיצים ואולי מעוררי מחלוקת על מנת להגן על ריבונותה של מדינת ישראל.
נתחיל בזאת – ממערב לגדר הגבול הדרומי של ישראל כלואים לא עשרים, אלא מאות מיליוני אומללים הסובלים חרפת רעב, אימי מלחמה, מגיפות ופגעים אחרים, קורבנות של מאות שנים של קולוניאליזם מערבי וערבי. חשוב לעזור להם ככל יכולתנו, אבל העזרה שלנו צריכה להסתיים במפתן הבית שלנו.
כשם שאנו תורמים לצדקה, אבל לאו דווקא מזמינים משפחות נזקקות להתגורר אצלנו בסלון, כך מדינת ישראל צריכה לנהוג. נתחיל בכך שאזרח דרום סודאני או אריתראי שמגיע לגבול ישראל איננו פליט.
פליטים הנמלטים מאותן מדינות יכולים להקלט בקלות באחד ממחנות הפליטים הרבים שסוכנות האו”ם לפליטים מפעילה בדרום סודן, בסודן עצמה, באתיופיה ובמצרים. מי שמגיע כבר עד לגבול הישראלי הוא (ברוב המקרים) אדם ששילם כסף רב לרשת מאורגנת היטב של מבריחים שהעבירו אותו מגבול אריתריאה דרך 3 (!) מדינות שבהן נגישה סוכנות האו”ם לפליטים – עד לגבול ישראל.
התעשייה הענפה הזו של סחר בבני אדם – שלה גם צדדים מבעיתים ומחרידים בדמות מחנות עינויים שמפעילים הבדואים וכולי – מבוססת על היעדר מכשול בכניסה לישראל. כיום, משממשלת ישראל סוף סוף התעוררה (אחרי מחדל רב שנים) והמכשול הולך ומוקם, התעשייה הזו תלך ותגווע לאיטה – רק אם נהיה חזקים ונחושים לא להכניס לכאן מהגרים בלתי חוקיים.
העיקרון המנחה את הארגונים שדורשים כל הזמן להכניס לכאן עוד ועוד מהגרים לא חוקיים (אבל שדורשים לפנות את המהגרים היהודים הלא חוקיים בשטחי יהודה ושומרון…) הוא שמרחפת על ראשם של האפריקאים סכנת חיים במצרים. זה כמובן לא מדויק – יש במצרים אלפי פליטים ומהגרים אפריקאים, סוכנויות האו”ם והארגוני סיוע אחרים פועלים שם בחופשיות ומסייעים לפליטים. כך גם בסודן ובמדינות אחרות שגובלות במדינות המוצא.
סיני אכן נחשב, במידה מסוימת – לשטח מסוכן למהגרים האפריקאים, אבל אלו שהגיעו אליו עשו זאת תוך לקיחת סיכון מחושב, בהיותם בני אדם מבוגרים שאחראים למעשיהם. בכל אופן מה שנעשה בסיני איננו בעיה של ישראל אלא בעיה של הריבון בסיני – מצרים, והאו”ם שמחזיק בחצי האי כוחות רבים למדי.
ככלל, חירותם וחייהם של מהגרים אפריקאים במצרים אינם בסכנה, בטח שלא מצד המשטר,וגופי האו”ם פועלים במדינה בחופשיות. חלקם עלולים להיות קורבנות של ארגוני הפשע הבדואים, כפי שאדם יכול להיות קורבן של פשע בכל מדינה על פני הגלובוס. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לפרש לקולא את אמנת הפליטים של האו”ם עליה היא חתומה, כפי שדורשת מאיתנו סוכנות האו”ם לפליטים.
את הרודנים שמאמללים את עמם באפריקה האו”ם מרומם ומקומם, תוצאה של פשיטת הרגל המוסרית המוחלטת שבה הוא נמצא מאז מלחמת קוריאה. את מדינת ישראל האו”ם רודף ומוקיע בכל הזדמנות, אבל נחפז להטיל עלינו את האחריות לשלומם של קורבנות יקיריו מארגון המדינות הבלתי מזדהות.
על מדינת ישראל לפנות באופן רשמי ותקיף לאו”ם ולנציבות הפליטים שלו ולהודיע שהיא מסתלקת מחתימתה על אמנת הפליטים באם הארגון האימפוטנטי והעשיר הזה לא ייקח אחריות על הנעשה בסיני. קיימים בחצי האי בסיסי או”ם רבים של כוחות שמירת השלום בתוקף הסכמי קמפ דייויד – יש לתגבר אותם באנשי סוכנות האו”ם לפליטים ולטפל בבעיה. אי אפשר להפיל את תפוח האדמה הלוהט הזה אל עבר ישראל. מדינת ישראל משלמת לאו”ם דמי חבר רבים מדי שנה, יותר ממצרים ואיראן. על האו”ם להשתמש במשאבים הללו כדי לבצע את עבודתו.
באם האו”ם ומצרים לא מסוגלים להשתלט על הנעשה בסיני שיודו בכך ואז ישראל צריכה לדרוש חופש פעולה צבאי שם על מנת לטפל בקיני המבריחים שמסכנים את חיי אלפי אפריקאים תמימים ואת ריבונותה של מדינת ישראל.
הגדר חייבת להיות הרמטית. וגדר כזו חייבת מיד להיבנות גם בגבול ירדן, כי משם יגיע הגל הבא של פליטים – מסעודיה או עקבה דרך הערבה.
נושא בלימת המהגרים החדשים הוא נפרד מנושא הטיפול באוכלוסיית המהגרים שכבר קיימת בישראל – על כך אולי בפעם אחרת.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
