באופן תאורטי ופורמלי מקובל לחשוב, שנשיאים אמריקאים אינם מתערבים ישירות בפוליטיקה הפנימית של מדינת ישראל.
אבל אם מתנתקים לרגע מהפורמליסטיקה, ומתחברים אל קרקע המציאות, ברור שנשיאים אמריקאים גילו בעבר ומגלים בהווה, מעורבות משמעותית במערכת הפוליטית של מדינת ישראל, ומנסים להשפיע עליה, נשיא נשיא על פי דרכו, נשיא נשיא על פי אמונתו, כדי שתסתדר ותסתנכרן, על פי השקפתם ותפיסת עולמם.
פעמים רבות בעבר הם ארגנו אירועים בנלאומיים או ביקורים נשיאותיים על מנת להשפיע על דעת הקהל הישראלית, בצמתים שנראו בעיניהם כבעלי חשיבות מדינית אסטרטגית.
נדמה שהביקור המתוכנן של הנשיא ביידן אינו יוצא דופן בהקשר הזה, וכל ניסיון לטעון שהוא תוכנן מראש במנותק מההקשר הפוליטי, הוא בבחינת התממות חסרת שחר.
על מנת להבין את הדברים בפרספקטיבה הסטורית, כדי לחזור לשנת 1996. בראשות ממשלת ישראל עמד אז שמעון פרס, שנכנס לתפקיד בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין.
הבחירות כבר באופק, וגל הפיגועים ששוטף את רחובותיה של מדינת ישראל, שוחק בהתמדה את היתרון העצום של פרס בסקרים. הוא נזקק כעת לעזרה דחופה מהבית הלבן, ומי אם לא החבר ביל, יחלץ ויתגייס לסייע לידיד שמעון בעת צרה.
בחודש מארס 96, ממש בעיצומה של מערכת הבחירות, מודיע קלינטון על כינוסה של ועידת השלום בשארם א-שייח. הפקה גרנדיוזית ומרשימה, המלווה בסיקור תקשורתי נרחב, שכל מטרתה היא לסייע לחבר שמעון, ולעצור את הדימום בסקרים, מול שנוא נפשם המשותף בנימין נתניהו ( נשמע לכם מוכר? )
בעקבות אותה ועידה, פרס מוזמן כמובן לביקור מרגש בבית הלבן, כדי לסחוט עד הסוף את הלימון הקלינטוני, ולהבטיח את נצחונו של הבן המועדף בבחירות.
אבל המציאות הוכיחה שלא כל הזדמנות צילום על מדשאות הבית הלבן, בהכרח מסייעת למועמד הרצוי. במקרה הזה הציבור הישראלי לא קנה את הספין. הוא הבין שמה שדרוש כרגע למדינת ישראל, זה לא הזדמנות צילום מלוקקת ונאומים פייסניים כלפי הטרור, אלא מדיניות ברורה ונחרצת שתגדע את גל הפיגועים.
מדיניות שרואה את המציאות כפי שהיא, ולא מנסה לייצר מציאות מדומה של “מזרח תיכון חדש”, שהיא בעצם מכבסת מילים למנהיג ישראלי חלש.
הסוף ידוע, החיבוק הקלינטוני לא ממש הועיל לראש הממשלה המכהן פרס. העם אמר את דברו בצורה נחרצת, ובחר בבנימין נתניהו לעמוד בראשו.
אבל זו לא היה המקרה הראשון בו נשיא אמריקאי בחר להתערב בצורה בוטה במערכת הבחירות הישראלית ערב בחירות.
כמה שנים קודם לכן ניסה בוש האב, בעידודו של שר החוץ שלו, ג’יימס בייקר, להפיל את ממשלת הליכוד בראשות יצחק שמיר.
על הפרק עמדו הערבויות הכלכליות שישראל ביקשה לקבל מהממשל האמריקאי, כדי לאפשר לה לקלוט את גל העולים מבריה”מ.
ממשל בוש התנה את קבלת הערבויות בעצירת הבנייה בשטחיי יהודה ושומרון.
שמיר סרב להיכנע לתכתיב האמריקאי, מה שיצר קרע עמוק מול הבית הלבן, והיווה את אחת הסיבות המרכזיות להפסד של הליכוד בבחירות 92, ולעלייתה של ממשלת רבין, שהביאה עלינו את הסכמיי אוסלו הארורים.
הביקור הצפוי של הנשיא ביידן בישראל, הוא עוד ניסיון מתחכם של נשיא אמריקאי להתערב בפוליטיקה המקומית שלנו.
ראשית הוא מתנה את הביקור, בביטול ההתכנסות של מועצת התכנון העליונה של ממשלת ישראל. ישראל מסכימה לצמצמם את אישורי הבנייה כדי ״לסייע״ להגעת הנשיא.
ניסיון שקוף של הממשל האמריקאי למנוע את חידוש הבנייה ביהודה ושומרון, ממש על פי דוקטרינת אובמה ( שביידן כזכור כיהן כסגנו ).
שנית הוא מנסה לארגן במסגרת הביקור מפגשים משותפים עם מנהיגי האזור, כדי להחזיר לשולחן, ולו באופן סמלי את רעיון שתי המדינות.
חשוב להזכיר שביידן עצמו נמצא לפני בחירות האמצע של הקדנציה שלו, ומצבו בסקרים רחוק מלהיות מזהיר בלשון במעטה. הסכנה שיאבד את הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים, היא סכנה וברורה ומוחשית.
ובכן מתקיים כאן חיבור אינטרסים ברור, בין נשיא דמוקרטי חלש, שמנסה לשפר עמדות, לבין מי שעומד בראש ממשלה רופס, שמנסה בכל כוחו להנשים קואליציה גוססת.
שני המנהיגים הכושלים האלה, מנסים להיאחז זה בזרועותיו של זה, כדי להימנע מנפילה לתהום.
האינטרס המשותף שלהם בביקור שקוף וברור, אבל הבוחרים לא קונים את ההצגה הזאת, ובהקשר הזה נדמה שהצמד BB ( ביידן ובנט ) צריך להגיד לעצמו ביושר את המשפט הבא:
“לפני הביקור והמפגש מצבנו הפוליטי עמד על פי התהום, בעקבות המפגש הצפוי נצעד ביחד צעד גדול קדימה…”
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
