ד”ר גבריאלה ברזין מעניקה לנו נקודת מבט מעט שונה על מה שהתחולל השבוע בתחום ה”תרבות”
באחת מן האמרות המיוחסות לרומן רולן, איש רוח צרפתי וזוכה פרס נובל לספרות לשנת 1915, מתואר האמן, כיוצר השמש במקום שבו השמש נכשלת. ב’יצירת שמש’ הכוונה ליכולת שיש בידי אנשי תרבות ואמנות להאיר את הנפש האנושית ולהגביה את מעופה. מכאן מתבהרת הזיקה שבין תרבות לנאורות המבוססת על הזכות האוניברסלית של כל בן אנוש לשוויון ולכבוד, ועל הרעיון שבני האדם הינם יצורים תבוניים ועל כן עליהם ללמוד, להעז, לבקר ולערער. במקביל מתבהרת כאן גם הזיקה שבין תרבות לעקרונות רומנטיים המדגישים את האינדיבידואליזם, את הממד העכשווי החד פעמי בחייו של אדם, את תחושותיו, את חוויותיו היומיומיות, את מכאוביו ואת מחאתו. ההכרה ביסודות האוניברסליים והאינדיבידואליים גם יחד היא זו הפועמת בליבו של ערך החרות, הערך שהוא תנאי הכרחי ליצירת תרבות. על כן ראוי שכל מי שמופקד על תמיכה ועל יצירת תרבות, יהיה מחויב להקשיב לפעימות החרות הללו ולהכיל ככל שניתן את המנעד הזה שבין האוניברסליות לאינדיבידואליות על כל האתגרים שמספקת לנו המציאות המורכבת בישראל.
ואולם כיצד קרה שדווקא “מחוללי התרבות” שהעניקו לנו פינאלה רב הדר לפני שבוע, לא רק שלא הובילו אותנו ליצירת שמש, ולא הוסיפו אור, אלא הטיל אותנו לתוך אפילה חשוכה במיוחד. הבעיה כמובן אינה נעוצה במצפון של נורמן עיסא, שהרי אין לנו ציפייה אחרת מאמן שדוגל בדו קיום, זכותו המלאה להביע מחאה ולהחרים כל מקום ואתר שהמצפון מורה לו, ולא, לא נדון כרגע במצפון המצפוני הזה שמתיר לעצמו להתפרנס מכספי המיסים של אלה שהוא מחרים. הבעיה היא גם לא בעמידתם התקיפה והבלתי מתפשרת של אנשי התרבות על חופש הביטוי, שהרי מאמנים ומאנשי רוח דגולים אנו מצפים להילחם בכל הכוח על החרות הבסיסית שמגיעה לכל אדם באשר הוא אדם, ולא, לא נעסוק כרגע בזכות השולית של אחייניתו של החייל משה תמם ז”ל לא להיות מסולקת בבושת פנים ובגסות רוח כשהיא מבקשת לומר את דעתה באופן חפשי. הבעיה נעוצה ב”התנהגות הבהמית” של כל אותם אלה שהרשו לעצמם לממש את חרותם ולהצביע על פי מצפונם, וברוב עוונותיהם למפלגה הלא נכונה, מה להם ולתרבות? מה להם ולערכים אוניברסליים או לממד אינדיבידואלי? מתוקף איזו זכות מבקשים הם להיות שוחרי תרבות ולהזמין למקומותיהם תיאטראות ששחקניהם הם אנשי רוח נאורים וענקי מצפון? באיזו זכות הם מעידים על עצמם שאין להם טענות באשר לחרות היצירה ולחופש הביטוי, ובחוצפתם עוד מבקשים לדון בקריטריונים שיקבעו לאן ילך הכסף הממלכתי?
בנימוקי ועדת פרס הנובל נכתב שהפרס שהוענק לרומן לורן ניתן לו “כמחווה לאידיאליזם הנשגב של יצירתו הספרותית ולאהדה ולאהבת האמת שבאמצעותן תיאר סוגים שונים של בני אדם”, יש להניח שהוא האמין שכל האנשים זכאים לתרבות ושהתרבות הנאורה אינה עולה בקנה אחד עם תרבות מתלהבת של נידויים וחרמות. לא בכדי הוא האמין בכל ליבו ביכולתה של התרבות ליצור שמש ולהאיר את החושך.
הכותבת היא דר’ לפילוסופיה יהודית וערבית, ומרצה במרכז הבינתחומי, הרצליה
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
