משוחרר מכבלי הליכוד, התייצב לו בוגי יעלון לראיון משותף עם יהודה פוליקר בידיעות אחרונות. וגם על השאלות שיצחק נבון לא נשאל
איזה כיף להיות חופשי אה? או כמאמר שירו של פוליקר: חופשי זה לגמרי נחמד.
המסיכה יורדת אט אט מפניו של הבוגי ומגלה לנו את מה שתמיד חששתי שאני יודע ושאחרים מסרבים לראות: מדובר במפאיניק טהור שעשה סיבוב על הליכוד ובלי בושה,
אחרי שסימן ״וי״ על משרד הבטחון ותיאבונו רצה יותר – הוא משיל מעליו את עורהמחנה הלאומי וחוזר להיות בוגי מהקיבוץ ומקריית חיים.
לכו תדעו, הוא עוד היה יכול לשפר מעמד כשר חוץ – אבל למזלנו ניצלנו מהסוס הטרויאני בזכות מה שסימה קדמון אמרה בזמנו
על חוכמתו של יעלון.
בוגי איפוא על המדף והוא לא בורר באמצעים כדי לשווק עצמו לציבור השבשבת, הנע בין תקווה מזויפת לאשליה אופטית זו או אחרת.
הפעם, בראיון משותף עם יהודה פוליקר.
האמת? באו לקלל ויצאו מברכים. לאורך הראיון כולו, אנו למדים על ילדותם בקריית-חיים האדומה. והנה מה שהם סיפרו, שזה
למעשה תמצית שלטון מפאי-המערך-מפלגת העבודה בזמנו:
שיכונים עלובים, אוכל דל שלא מספיק להשביע, חצי מנה פלאפלפעם בשבוע כי אין כסף ועל מותרות מי בכלל חלם.
ככה זה שכל הכסף (שהיה, ועוד איך היה!) נותב למפעלות המערך ולקופת המפלגה (והשד יודע עוד למי), במקום לאזרח הקטן
שנאלץ להסתפק בפירורים.
כשיעלון מספר לפוליקר איפה הוא גדל, מיד קפץ הפיוז ליהודה: ״שם גרו העשירים״… כמובן. יעלון ומשפחתו מוקמו הרבה יותר
גבוה בהיררכיה המפאיניקית מעל משפחתו של פוליקר הסלוניקאית. דוגמית לשיטתיות השואה החברתית של המערך.
אבל אל דאגה… גם ל״עשירים״ בתקופת המערך, לא היו מי יודע מה מותרות. מבט אל ישראל של שנות החמישים והשישים
מגלה מדינה מפגרת, על סיפו של העולם השלישי, עוני מחפיר ודלות מעוררת רחם. הזה כוחו ותפוקתו של העם היהודי? אולי כן,
כשמדכאים כל יוזמה ומנסים לעצור בכח כל קידמה.
מאז עברו הרבה מים בקריית חיים, השדרה המרכזית שלה אינה מביישת רחוב פורה בתל אביב הגדולה. למרות השתייכותם
לחיפה שמעולם לא הצביעה לנו, דאג הליכוד והממשל הפרו כלכלי להביא את השפע גם לשם.
פוליקר, למזלו, צמח אל תוך שלטון הליכוד ובתקופתו גם פרע שטרות כשרונו המוסיקלי ולא ידע עוד מחסור. וכשהבטן מלאה
תודה לאל, יש זמן להתעסק בתלונות על כך שהליכוד לא עושה שלום…
לא חשוב שגם זה עיוות היסטורי (ארבע מלחמות הביא המערך עד לעליית הליכוד שהביא את השלום עם מצרים), העיקר כאן
הוא התהיה, האם בשיטות הסוציאליסטיות המדכאות, יצר המערך מודל שצריך לחקות?: להחסיר מהציבור דברים, לדכא כל
התקדמות וליצור עם עני. כך כולם יצטרכו להתעסק יום יום שעה שעה בדברים הכי בסיסיים בחיים (שהיום הם מובנים מאליהם)
ולא יהיה זמן לקטר ולהתלונן.
מוקדש ליעלון, פוליקר ואראל מרגלית: סבלו ממחסור בימי המפלגה שהם משויכים אליה אידאולוגית – קיבלו גשם של שפע בימי
המפלגה שהם מתלוננים עליה השכם וערב. אם לא הייתי יכול לשאת אסון כזה, הייתי מאחל להם שיחיו שוב תחת שלטון המערך.
איש לא שאל, יצחק נבון כבר לא יענה
השבוע תתקיים האזכרה הממלכתית לזכרם של חללי אלטלנה. קורבנות אחד הפשעים המפאיניקים הגדולים בכל הזמנים הם
סמל ואות לכולנו – לזכור בכל יום מדוע טעה בגין והושטת הלחי השניה הייתה טובה לישו ופחות לנו.
לא מזמן, צפיתי בסרט תיעודי על יצחק נבון. פולה קראה לו ״פרענק שלי״, גולדה לא רצתה אותו נשיא כי ״היה מזרחי״ (סיפר
משה שחל שלא הפריע לו להיות חלק מהם), אבל לנבון זה לא הפריע. הוא מילא את ביתו בפסלים ותמונות של רוצח אלטלנה,
כאילו לא מדובר גם במי שהחיל על בני מוצאו את השואה החברתית.
בסרט, רואים את נבון מבקר בשכונת התקווה למשך שלושה ימים. השכונה, סמל המצוקה שיצר המערך, סגדה לו בתמימות
מעצבנת במקום לשאול אותו שאלה פשוטה: איך יכולת מצד אחד לשרת המערכת השטנית שהתעמרה בנו ועשתה אותנו
אזרחים סוג ב׳ – ומצד שני להגיע לכאן לחבק אותנו ולספר שאתה אחד משלנו?
איש לא שאל, נבון כבר לא ישיב.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
