חלוקת ירושלים אינה עוד סוגיה של גבול או משא ומתן מדיני. משמעות ההתנגדות לחלוקת העיר היא שמירה על רוח האומה ועל שלמות ומוסריות האתוס הציוני. תשובה לבן-דרור ימיני “כשהיהודים יעזבו את ירושלים הרעיון הציוני יתחיל להתמוטט. הוא יגווע לתוך עצמו באופן טבעי”. את הניתוח המדויק הזה לא תבע חנן פורת בזמן ועידת אנאפוליס וגם לא אריה אלדד בעת ועידת קמפ-דייויד. הם לא נאמרו על ידי השר בוגי יעלון או על ידי ראש הממשלה נתניהו. הם נאמרו לפני כחודשיים על ידי עבאס זכי, השגריר הפלסטיני בלבנון, שאף הוסיף ושאל את מראיינו “אם היהודים יעזבו את ירושלים מה יישאר מכל אותם דיבורים על הארץ המובטחת?”
זכי, מיותר לציין, שאל זאת באופן רטורי. את התשובה הוא יודע היטב. דבריו דומים להפליא לדברי שר איראני לפני כשנה, דברים שלא זכו להגיע למהדורות החדשות “המשקפות את מגוון הדעות וההשקפות בישראל”. אויבי הציונות מבינים כי חלוקת ירושלים משמעה חיסול המפעל הציוני. לא חיסול מיידי כי אם חיסול הדרגתי, כזה שיוציא את האוויר ממפרשי הציונות.
נתניהו ויעלון, כמו כשבעים אחוזים מהציבור היהודי בישראל המתנגדים לחלוקת ירושלים, מבינים את מה שמבינים הפלסטינים. הם מבינים שמדינות ועמים מתקיימים קודם כל על בסיס ערכי ואידיאולוגי ורק לאחר מכן על יסודות חומריים. קודם ישנה הרוח, אחר כך מגיע החומר. אם תצליח לשבור את רוח האומה, בסופו של תהליך יתמוטט גם החומר.
בעוד בן-דרור ימיני טוען אתמול ב-nrgמעריב כי חלוקת ירושלים הכרחית כדי למנוע מדינה דו-לאומית, מבין רוב הציבור כי ההיפך הוא הנכון – חלוקת ירושלים היא גזר דין מוות לציונות. כדי להפיג את חששותיו של ימיני ולמנוע מדינה דו-לאומית לא צריך לוותר על הר הבית, על העיר העתיקה או על עיר דוד. מספיק לוותר על חלקים מיהודה ושומרון המאוכלסים בצפיפות באוכלוסיה ערבית.
החומר במקום הרוח
לא במקרה לא מוכנים מנהיגי הפלסטינים לוותר על הזזת קו הגבול בירושלים מקווי 49′ בכמה מאות מטרים, גם לא בתמורה לפיצויים ולתגמולים מרחיקי לכת. מנהיגי הלאומיות הפלסטינית מבינים שלאומיותם הומצאה יש מאין במאה השנים האחרונות, הם מבינים שעמים ותרבויות מתקיימים קודם כל על בסיס האתוס וסמלים שלאורם הם מגבשים את חזונם.
דווקא אנו, שהלאומיות שלנו בת אלפי שנים, מתחילים לשכוח זאת.
מתחילים לשכוח את שבועתנו הנצחית שלא לשכוח את ירושלים. ולמה אנו, או ליתר דיוק חלקנו, מתחילים לשכוח? כי אנו מסתכלים על החומר במקום על הרוח. כי אנו מבקשים לדון בסוגיות קיומיות מנקודת מבט פיזית במקום מנקודת מבט רוחנית.
כשימיני מציע לחלק את ירושלים הוא חושב איך להציל את הציונות באופן פיזי. כשבנימין נתניהו מתנגד לחלוקת ירושלים הוא חושב איך לשמור על רוח האומה ועל שלמות ומוסריות האתוס הציוני.
ימיני גוזר את עמדתו כי הוא רואה לנגד עיניו בתים ושכונות ערביות. כי הוא לא רוצה לשלם ביטוח לאומי לעוד כמה עשרות אלפי ערבים וכי הוא מפחד מסטטיסטיקות מזויפות על ריבוי טבעי מפלצתי. אלא שהאיום שימיני רוקח הוא איום דמיוני. משמעותה הדמוגרפית של ירושלים ההיסטורית זניחה. משמעותה הלאומית-היסטורית אדירה. עוד 30 או 40 אלף ערבים לא ישנו ביחס לשאלה האם יהיה רוב יהודי יציב בתחומי המדינה היהודית.
מאז שחלמנו
ויתור ישראלי על ירושלים היהודית-היסטורית ישמוט את תוקפה המוסרי של הציונות ויעמיד באור מגוחך את מפעל שיבת ציון. זו תהיה הפניית עורף לזהותנו, בגידה בערכים בשמם שבנו לציון והכרזה לפיה חלום ירושלים הבנויה היה לא יותר מסיסמה ריקה. סיסמה שניתן להשליך לפח בגלל לחצים אמריקאים.
בנימין נתניהו גוזר את עמדתו ומתנגד בכל תוקף לחלוקת ירושלים כי הוא רואה לעיני רוחו 3,500 שנה של היסטוריה יהודית. כ-3,000 שנהמאז העביר דוד המלך את ארמונו מחברון לירושלים, 2,595 שנה מאז חרב בית המקדש הראשון, 1939 שנה מאז חרב בית המקדש השני וכ-1,900 שנים בהם חלם העם היהודי לשנה הבאה בירושלים הבנויה. וכשחלמנו על ירושלים הבנויה לא חלמנו על קניון מלחה, על המדרחוב או על בתי הקפה בעמק רפאים. חלמנו על הר הבית, על עיר דוד, העיר העתיקה והר הזיתים.
כשזו נקודת המבט שלך, כמה אלפי פלסטינאים לכאן או לכאן לא יכולים להטות את דעתך. כשזו נקודת המבט שלך אתה מבין כי עליך להתעמת עם נשיא אמריקאי עוין משום שעליך לשמור על תוקפה הרוחני והמוסרי של הציונות. מכיוון שהאיום האמיתי על ישראל הוא איום על רוח האומה ועל חוסנו של האתוס הציוני בנימין נתניהו צודק.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
