רועי קאשי חושב שאובססיית השמאל לנתניהו מזכירה את אובססיית הפלשתינים לישראל. הוא מסביר מדוע
20 שנה, 12 פרשות, שלושה יועצים משפטיים, שני מבקרי מדינה ואפס כתבי אישום. צופה נטרלי שאינו ישראלי היה מסיק אחת משתי אפשרויות לגבי בנימין נתניהו: או שמדובר באחד המנהיגים המושחתים שידעה ישראל (אך מתוחכם בצורת יוצאת דופן, יותר מיתר ראשי הממשלה והנשיאים בישראל שנגדם הוגשו בעבר כתבי אישום באופן אפקטיבי), או שפשוט מדובר בציד מכשפות.
אז בואו נהייה כנים. כבר שלוש מערכות בחירות רצופות שבהן מנסה השמאל להדיח את נתניהו באופן דמוקרטי, ושלוש פעמים שבהן הוא נכשל, בגדול. הליכוד בראשות נתניהו התחזק ממערכת בחירות אחת למשניה ולפי הסקרים לא נראה שיש למפלגות השמאל סיכוי להדיח את נתניהו גם בבחירות הקרובות.
בהיעדר דרך דמוקרטית להפלת שלטון נתניהו, מנסים אנשי השמאל נואשות להדיח את נתניהו בכל דרך אפשרית, תוך כדי דריסה של עקרונות הדמוקרטיה ועל גבול הפלילים. נשמע תמוהה? קחו לדוגמה את ה״ליכודניקים החדשים״. הקבוצה, שלפי הערכות מונה 12,000 מתפקדים, הינה קבוצה בעלת אג׳נדה שמאלנית המבקשת להשפיע על הליכוד מבפנים, להכתיב את הרכב הרשימה לכנסת, ולהדיח את נתניהו דרך הפריימריז. ראש הקבוצה, ליאור מאירי, ופעילים נוספים נראו מפגינים מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה על מנת להעמיד לדין את נתניהו, הביעו עמדות מנוגדות אידאולוגית לתנועת הליכוד, והודיעו כי אינם מתכוונים להצביע לליכוד בבחירות הקרובות. בנוסף, חלקם התפקדו לשתי מפלגות במקביל, שזוהי למעשה עבירה פלילית.
אבל הדרך המועדפת של השמאל להדחת נתניהו הינה שימוש ציני במערכת המשפט ובגורמי אכיפת החוק. פרופסור אלן דרשוביץ, מומחה המשפטנים בעולם, מסביר שמערכת המשפט הפכה לכלי פוליטי בידי המפסיד בקלפי. עצוב וגם מסוכן שארגוני השמאל, לכאורה שומרי הסף של הדמוקרטיה, עושים שימוש ציני במערכת המשפט וגורמי אכיפת החוק על מנת לבטל תוצאות בחירות. כנראה ששכחו את אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה: מערכת המשפט הינה גוף עצמאי שאינו כפוף לרצון הציבור. במילים אחרות, מערכת המשפט אינה גוף דמוקרטי. תהליך קבלת ההחלטות של גורמי אכיפת החוק צריך להתנהל באופן מקצועי ולהתבסס על עובדות, ממצאי החקירה, והיכולת להציג הוכחות רלוונטיות בבית המשפט. לשם כך, היועץ המשפטי לממשלה או כל תובע אחר אמור לפעול באופן עצמאי ונטול מלחצים פוליטיים ואחרים. הפגנות מחוץ לביתו של היועץ המשפטי לממשלה שנועדו להפעיל לחץ להגשת כתב אישום בשורה של פרשיות, שחלקן אף עדיין נחקרות, לא רק פוגעות בתהליך קבלת ההחלטות העצמאי של מערכת המשפט וגורמי אכיפת החוק אלא גם חותרות תחת הדמוקרטיה במדינת ישראל ופוגעות באמון הציבור בשלטון החוק.
לצערנו, נוצר בארצנו קונצנזוס שמסעות הכפשה וכתבי אישום הינם דרך לגיטימית להדחת ראש ממשלה. אבל מעבר לבעייתיות של פגיעה בדמוקרטיה, השמאל והתקשורת מתעסקים באופן אובססיבי בנתניהו ומשפחתו. עיתון הארץ לדוגמה השקיע בעמוד אינטרנט אינטראקטיבי עם כל פרשיות בינימין ושרה נתניהו. האם זאת לא התעסקות אובססיבית יתר על המידה?
באופן אירוני, ניסיון הפוטש להפלת שלטון נתניהו בסופו של דבר מביאה לחיזוק נתניהו והליכוד. פעילי הליכוד עומדים עכשיו מלוכדים — לא רק מתוך רצון להביע תמיכה בנתניהו אלא גם מתוך שליחות להגן על הדמוקרטיה ותוצאות הבחירות. במובן מסויים נראה שהשמאל איבד את הדרך. בהיעדר מצע אידאולוגי אלטרנטיבי נאלץ השמאל בישראל לצאת במסעות הכפשה נגד נתניהו, אשתו, ולאחרונה אף ילדיו וכלביו, תוך כדי שימוש מיותר ומסוכן בגורמי אכיפת החוק ומערכת המשפט. אובססיית השמאל לנתניהו מזכירה במידה מסוימת את אובססיית הפלסטינים לישראל. הפלסטינים מונעים משנאה לישראל ומעדיפים להשקיע מאמצים בהכפשת ישראל במקום לדאוג לרווחת ילדיהם ואיכות חייהם. כך גם השמאל: במקום לבנות בסיסי אידאולגי אלטרנטיבי ולהשקיע ביוזמות למען אזרחי ישראל, מעדיפים אנשי השמאל להתעסק באובססיביות בהכפשת ראש המחנה הלאומי ומשפחתו ולהשקיע מאמצים להדחתו בדרכים מפוקפקות.
רועי קאשי הינו בוגר אונברסיטת סטנפורד בעל תואר בכלכלה והנדסת תעשייה וניהול. רועי מועמד מחוז תל אביב לכנסת.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
