"תכלת לבן" – צעד בדרך ל"מהפך"
מתוך דברים שנשא יוסי אחימאיר, מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, בערב ההוקרה לדוד ישי, חייל צנוע בשורות תנועת החרות (27.2.2014)
"ערב טוב לך תל-אביב, תכלת לבן" – כך נהג מנחם בגין לפתוח את אסיפות הבחירות שלו, כאן בעירנו, כאשר עוד התקיימו אסיפות, כאשר אלפים מילאו את הככרות. הערב זו איננה אסיפת בחירות, זהו ערב נוסטאלגי, ערב של הוקרה, עיון ושירה – לזכרו של אחד מטובי בניה הצנועים של תנועת החרות, דוד ישי ז"ל, ולכבודה של תופעה פוליטית מרתקת ששמה סיעת תכלת לבן בהסתדרות.
"מן היום בו נקראתי לפלא
של ביתר וציון וסיני
יד אחים הסגירתני בכלא
ותנעל בית אמי לפני...
טל מפרה, טל חיים - טל המרד.
הוי, רוותה כל ארצנו טלי!
נומה, עמק, מרחב התפארת,
יתנוסס גם עליך דגלי.
כי אנחנו שדיך נטענו
בגלות, מעכו על גרדום
אלהים, לשלטון בחרתנו
על לבן-ותכול – ואדום".
אלה שורות מתוך שירו המפורסם של זאב ז'בוטינסקי, ראש בית"ר – "כולה שלי", השיר שממנו נלקחה כותרת הספר "בין תכול-לבן ואדום, לתולדות תנועות העבודה הלא-סוציאליסטיות" מאת דוד ישי. הוציאה לאור את הספר: סיעת תכלת-לבן בהסתדרות, במארס 1980.
הערב אנחנו באמת בסימן של לבן, כחול, תכלת, כשאנו באים לציין מלאות שנה להסתלקותו של אחד מחיילי תנועת ז'בוטינסקי, מפעילי תנועת החרות המסורים ביותר,ומי שרבה תרומתו במאמץ להקמת הסיעה של חרות בהסתדרות העובדים הכללית, בראשותם של מנחם בגין ואריה בן אליעזר זכרם לברכה.
"דוד ישי – מי?" ישאל השואל. ואולי יחשוב על דוד בן ישי... אני בספק אם מישהו מראשי הליכוד דהיום שמע או זוכר את השם הזה. הנה כמה פרטים אודותיו מדש ספרו שלו:
יליד פולין 1920, מוותיקי האצ"ל, התאים הלאומיים, בית"ר ותנועת החרות.
הגה והקים עם חברין את החוג הרעיוני למען הקמת סיעה לאומית בהסתדרות העובדים הכללית. מבכירי החברים בליכוד במוסדות ההסתדרות. דוד ישי עבד כעיתונאי בעיתונים "המשקיף", "חרות", "היום" – שם גם אני הכרתיו,
וגם עסק ביחסי ציבור.
היתה לו חברה ליחסי ציבור – אם כי לעצמו מעולם לא עשה יחסי ציבור -
ועוד חברה שהקים – משרד לבלשות... דוד היה ממקימי המועצה למלחמה בתאונות דרכים. בפעילותו בתנועת החרות היה מקורב למנחם בגין, אריה בן-אליעזר, דב שילנסקי, שמואל תמיר ועוד, זכרם לברכה, ויבל"א שני אורחינו המכובדים בערב זה, דוד לוי ויורם ארידור.
מנחם בגין בהקדמתו לספרו של דוד ישי כותב: "מחברו של ספר זה היה אחד מאלה שהתמידו במאמץ השיכנוע כדי להשיג את ההכרעה הדמוקרטית בתוך תנועתנו. הכרעה זו קמה והיתה בוועידה הארצית השביעית. הרוב לא היה גדול, אבל לא היה שום ספק מה היה רצונו. או אז קמה סיעת תכלת לבן בראשותו של אריה בן אליעזר ידידנו הבלתי נשכח. כעבור שנים מספר הקמנו את גח"ל ואת סיעתו בהסתדרות... יבוא יום – מסיים מנחם בגין – וגם מעל הסתדרות העובדים הכללית יתנוסס רק הדגל הכחול-לבן".
דוד ישי עצמו כותב בהקדמה לספרו בין השאר: "אין ספק שההתפתחויות ההיסטוריות של תקופתנו הגיעו לשיאן עם הקמת ממשלת הליכוד ב-1977 בראשותו של מר מנחם בגין, שהיה לו תפקיד מכריע בהליכים הדמוקרטיים בתנועת החרות, שהוליכו לקראת ההחלטה על הקמת סיעת תכלת-לבן בהסתדרות הכללית.
לממשלה זו צורף חברנו דוד לוי, איש עיירת הפיתוח בית-שאן כשר הקליטה, הבינוי והשיכון. השר לוי שימש קודם מינויו הממלכתי כיו"ר הנהלת סיעת תכלת-לבן ומועמד הליכוד לתפקיד מזכ"ל ההסתדרות. ייצוג נוסף לסיעה בממשלה ניתן לסגן השר יורם ארידור, מי שכיהן כיו"ר הסיעה לאחר פטירתו של ח"כ אריה בן-אליעזר ז"ל, היו"ר הראשון של סיעת תכלת-לבן בהסתדרות. ארידור נמנה על החוג הרעיוני שפעל למען הקמת הסיעה".
הנה כי כן, רבותי, אנחנו מתברכים הערב בנוכחותם של שניים אלה, דוד לוי ויורם ארידור,אשר ישאו דברים על דוד ישי ועל סיעת תכלת לבן, זו שמעל הבמה בוועידותיה ההומות מאדם, התנוססה הסיסמה המרובעת: "לשלמות המולדת, לשיבת ציון, לחרות האדם, לצדק חברתי".
הוויכוח בשנות הששים על הקמת סיעת תכלת לבן - בתוך תנועת החרות - היה קשה ומר. למחנה הרביזיוניסטי שבאופוזיציה כבר היתה הסתדרות עובדים משלו – הע"ל, שהוקמה עוד ב-1934. לרבים וטובים קשה היתה המחשבה על ההצטרפות להסתדרות הכללית, הסוציאליסטית, ואולם דומני, כי במבט לאחור אפשר להעריך את ההגיון הפוליטי הקר מאחורי הקמת תכלת לבן. זה היה צעד בדרך להכרה ב"לגיטימיות" – במרכאות – של תנועת החרות האופזיציונית, צעד בדרך להקמת גח"ל והליכוד, צעד חשוב בדרך למהפך 1977 ולנצחון הדמוקרטיה.
