רווחה אקטיבית

סגן השר איוב קרא טוען שלצד מדיניות רווחה של חסד ורחמים, על ישראל להוסיף פן אקטיבי שייתן לשכבות החלשות את הגב והביטחון שיאפשר צמיחה

אתמול (חמישי) שטף אבו מאזן את חלל עצרת האו"ם בצונאמי של דברי שטנה וארס שקריים כנגד ישראל. בתוך כך זכו למעמד של מדינה משקיפה, אוסף ספוראדי של חמולות ערביות, אזרחי ירדן לשעבר, בתיאטרון הדיפלומטי הצבוע והמגוחך ביותר בעולם.

אני מניח שאינספור מילים יציפו היום את עמודי העיתונים בעניין הזה.

ואילו אני חש רק צורך עז לגחך כמה שניות בבוז ולהמשיך התעסק בדברים רציניים יותר, בעיקר נוכח העובדה שהמדינה החדשה הוכרזה במוסד בו קדאפי שימש על לאחרונה כראש הוועדה לזכויות האדם.

אחד הדברים הרציניים הללו עליהם הייתי רוצה להתייחס הוא דו"ח העוני השנתי של המוסד לביטוח לאומי שהתפרסם אתמול. הפוקוס של התקשורת היה מן הסתם על הנתון שהצביע על גידול נוסף במספר הילדים העניים בישראל.

בתחום הרווחה, כמו בחיים ממש, אין דבר כואב יותר מסבלם של ילדים.

אבל מצד שני, אין דבר כזה "ילדים עניים". יש רק הורים שלא משתכרים מספיק על מנת לפרנס את ילדיהם.

את הבעיה הזאת ניתן לחלק בחלוקה גסה לשני מקרים:

1. עוני של משפחות ברוכות ילדים.

2. עוני של משפחות בגודל מממוצע, בהן ההורים משתכרים מעט מדי על מנת לממן את צרכי הקיום הבסיסיים של ילדיהם.

אני מאמין שלמדינה דמוקרטית מערבית אין דרך מוסרית לנסות ולהשפיע על אזרחיה להביא פחות ילדים לעולם. בתוך כך אני משאיר לזמן אחר את הויכוח המר שיש לי עם אלה הטוענים שהמדינה בכלל לא צריכה לקחת על גבה את האחריות לילדים שהוריהם מתעקשים להתרבות מעבר ליכולתם הכלכלית.

לכן האופן המיידי היחיד בו המדינה יכולה וצריכה להגיע לירידה בנתון המציג את מספר הילדים העניים בישראל, הוא בעיקר על ידי מדיניות אקטיבית שתתמקד בפעולות שיובילו לגידול בשכרם של הוריהם המפרנסים הממוקמים בעשירונים התחתונים של מקבלי השכר.

אני מציע בשלב ראשון שלוש פעולות שיהוו את ירית הפתיחה בקמפיין רחב הרבה יותר:

ראשית יש להגדיל משמעותית את שכר המינימום.

ממשלת הליכוד מאמינה בצורך להגדיר למשק שכר מינימום ואכן הגדילה אותו הרבה מעבר לאלף הדולר המפורסמים של עמיר פרץ. אבל אני מאמין שאנו צריכים להמשיך ביתר שאת במדיניות הזאת, מהר ובאופן דרסטי.

הפעולה המיידית השנייה שיש לבצע היא הרחבה דרמתית של מערכת האכיפה של זכויות העובדים בישראל.

כיום פעילות האכיפה נתון בידיה של מחלקה קטנה במשרד התמ"ת שאין לה שום סיכוי להתמודד עם מאות אלפי ההפרות הגסות של החוק המתקיימות בישראל, תוך ניצול העובדים החלשים שמפחדים להתלונן או שאין להם אפילו את הכלים להבין שעושקים את זכויותיהם. מעבר לכך, תפקידו של משרד התמ"ת הוא קידום ועידוד התעשייה. בתוך כך נרקמת מערכת יחסים מיוחדת בין המשרד לבין מעסיקים רבים במשק. קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין פעילותו השוטפת של משרד התמ"ת לבין אכיפה אגרסיבית של חוקי ההעסקה המכבידים על בעלי המפעלים.

לכן צריך ראשית כל להעביר את המחלקה הזאת למשרד הרווחה. רק לשם היא שייכת ושם היא מתחברת לרוח המשרד ולאג'נדה שלו.

המחלקה הזאת חייבת להפוך להיות מחלקה ענקית, אקטיבית, אגרסיבית ונושכת עם סמכויות חקירה וענישה נרחבות ומאימות. יחידה כזאת לא צריכה להמתין לתלונות שיגיעו מעובדים. היא צריכה לצאת ולחפש את ההפרות ואת המפרים. למשרד הרווחה יש נתונים שוטפים וקשר אישי עם נזקקים רבים. אנשי המשרד יכולים בתוך רגע לזהות את אלה מועסקים בתנאים של ניצול וקיפוח ומשם להגיע ישירות למעסיקים שפשעו.

פעילות כזאת תעביר מסר למעסיקים ולעובדים כאחד שזכויות עובדים אינן הפקר. גם אם הפעילות הזאת כרוכה בעלות למדינה, חישבו על כך שכל שקל נוסף שישתכרו בעלי המשכורות הנמוכות בישראל, הוא שקל פחות שמדינת ישראל צריכה לשלם להם במס הכנסה שלילי.

הפעולה השלישית שיש לבצע היא חיסול מוחלט של חברות הקבלן. מדובר בתהליך מורכב ובעייתי. בעיקר כשהמעסיקה הגדולה ביותר של עובדי קבלן היא המדינה עצמה. זה לא יכול לקרות ביום אחד אלה להתבצע במהלך עשר שנים בהן המדינה תתארגן להיפרד משירותן של חברות אלה שהן חטא קדמון שחדר אל המשק שלנו כנחש ארסי בעור של כבש.

אלה ששיווקו לנו את החברות הללו בימי בראשיתן הציגו אותן כגופים שמטרתם בעיקר השמה של עובדים מובטלים תוך דאגה לתעסוקה זמנית עבורם בתקופה שבין עבודות.

כיום מדובר במפלצות ענק של עבדים, שטח הפקר המשמש כר ענק ונוח לכול מני רעות חולות של ניצול וקיפוד זכויות שיטתי.

אחוז מבהיל מהעניים בישראל מועסק בחברות אלה. הוכחה מוחלטת לצורך לחסלן.

כמובן ששלוש הפעולות הנ"ל הן קצה הקרחון.

כמובן שהן צריכות להשתלב עם פעולות נוספות של "רווחה אקטיבית", בחינוך, בהשכלה, בהכשרה מקצועית, בתמיכה פסיכולוגית, בייעוץ כלכלי, משפטי, צרכני, ובעוד דרכים שיביאו להעצמה של השכבות החלשות, באופן כזה שיוכלו לדאוג טוב יותר לעצמן ולהזדקק פחות לתמיכה כספית ישירה מהמדינה, על פי המשל שאומר: אל תיתן להם דגים. למד אותם לדוג".

אבל העצמה היא פעולה של טווח ארוך. יתרה מכך, גם משפחות שתעבורנה תהליך ההעצמה יכולות להידרס בקלות על ידי מעסיקים חזקים.

מול מעסיקים דורסניים יכולה לעמוד רק מדינה אגרסיבית ונחושה.

לכן אני מאמין שמדיניות הרווחה של מדינת ישראל צריכה להוסיף לעצמה לצד פעולות החסד והרחמים גם פן אקטיבי ולוחמני שייתן לשכבות החלשות את הגב והביטחון לדאוג לעצמן ולצמוח.