קובי בליטשטיין – המינוי הנכון במקום הנפיץ ביותר בעולם

המינוי של אל"מ (במיל') יעקב בליטשטיין לראש מנהלת מעבר מרצון מסמן תפנית מדינית: איש ניהול מהשורה הראשונה שנשלח לנהל את אחד האתגרים הרגישים והמורכבים ביותר שידעה ישראל.

המינוי של יעקב (קובי) בליטשטיין לראש מנהלת מעבר מרצון של תושבי עזה הוא אחד המינויים היותר רציונליים, שקולים ונכונים שמערכת הביטחון ידעה לאחרונה. דווקא בתוך המרחב הרגשי, הטעון והכאוב של עזה – בליטשטיין הוא הדמות הקרירה, היסודית והניהולית שנחוצה כדי לנסות להנדס מציאות חדשה, מהיסוד.

בליטשטיין, אלוף-משנה במילואים, הוא לא עוד איש צבא שמונה ל"משימה אזרחית". הוא קודם כל מהנדס ניהול, מישהו שיודע לקחת תוכנית, לפרק אותה לרכיבים, להציב לוחות זמנים, לגייס משאבים ולדחוף קדימה – גם מול קירות בירוקרטיים וגם מול קירות בטון.

רק תעברו על קורות חייו: מנכ"ל משרד החוץ, מנכ"ל משרד האנרגיה, משנה למנכ"ל משרד הביטחון, ראש מנהלת תחבורה עירונית, ראש מטה התשתיות הלאומיות באוצר. זה לא רק ניסיון, זו התמחות ב"פרויקטים בלתי אפשריים". אז מה זה רילוקיישן המוני של תושבי עזה לעומת סלילת רכבת מהירה מתל אביב לירושלים?

אבל מעבר לרזומה, המינוי הזה משקף גם שינוי פרדיגמה. ישראל מאותתת: אנחנו לא מחכים שהמציאות תיכפה עלינו – אנחנו יוצרים אותה. אם תושבים בעזה רוצים לעזוב – נשקול לסייע. אם מדינות שלישיות מוכנות לקלוט – נפעל בשיתוף. יש פה שינוי מהותי מגישה ביטחוניסטית בלבד לגישה אסטרטגית כוללת. בליטשטיין הוא בדיוק האדם המתאים לגשר בין הרמות – מהקונקרטי ללמדיני, מהשיח המדיני לביצוע בשטח.

כמובן, יהיו שיאמרו שזה לא מוסרי, שזה לא מעשי, שזה לא יקרה. אבל אלה אותם אנשים שאמרו פעם שגם גירוש גוש קטיף הוא פנטזיה, שגם הסכמי אברהם לא יתממשו, וגם שישראל לא תיכנס לעזה לעולם. אז נכון – מנהלת מעבר מרצון לא תפתור את הסכסוך, אבל היא אולי תתחיל לשנות את הדינמיקה.

וכשזה יקרה – אתם תזכרו את השם: בליטשטיין. כי מתברר שגם באזור הכי נפיץ בעולם, בסוף מה שצריך זה לא עוד גנרל – אלא מנכ"ל.