פרשת קורח - ערעור על מנהיגות

וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה. קרח ועדתו חולקים על משה בפרשה, ולבסוף כידוע האדמה פותחת את פיה ובולעת 250 אנשים. אבל בעוד שאנו חושבים שהסיפור הסתיים בזה, המשך הפרשה מפתיע אותנו עם מספר הרוגים גדול הרבה יותר. למחרת מתלוננים כל עדת בני ישראל על משה ואהרון על שהם אחראיים למותם של עדתו של קרח, מה שגורם למגפה שממיתה 14,700 איש. הסיפור על אותם 250 איש שבלעה אותם האדמה פתאום נראה כמו משחק ילדים ביחס לזה. אמנם הגורם העיקרי שהתחיל את כל הסיפור זה המחלוקת של קרח ועדתו. אבל לאחר מכן הכל היה צריך לחזור לסדר. אז מדוע להמשיך את כל המחלוקת והתלונות ולגבות מחיר קשה יותר? האם כל זה באמת שווה? האם לא למדנו מטעויות העבר? העם מתלונן שוב ושוב, על האבטיחים שהיו במצריים, על שאין להם מים ועל כל דבר אפשרי. רק בשבוע שעבר קראנו בפרשה על חטא המרגלים ועל הבכייה של העם שגבתה מחיר כבד. האם באמת משתלם לבכות ולהתלונן? הרי בסופו של דבר הם רואים היטב שזה מביא לעונשים כבדים. אז בשביל מה כל זה? הבית השני חרב בשל מחלוקת וריב אחים כל אחד רצה להיות המנהיג ולבסוף הביא אסון על העם ,שאת פירותיו הבאושים אנו אוכלים עד היום. חייו של מנהיג בישראל הם קשים אפילו על הגדול שמנהיגים של עם ישראל משה רבנו האשימו אותו במשוא פנים והעדפות של מקורבים כשה' מעיד עליו" בכל-ביתי, נאמן הוא".  גם כיום מעוררים מחלוקות ומדנים בתוך הבית פנימה ומחוצה לו ומערערים על מנהיגות נבחרת ומחפשים סיבה למסיבה כדי ליצור מחלוקת לשם מחלוקת ,צריך לעמוד איתן מאחורי המנהיג לגבות ולעמוד לצידו מתוך אחריות לאומית, ליכוד השורות מול האויבים מבית מבחוץ . אם נהיה מאוחד אף אומה ולשון לא תוכל לשלוט בנו.   שבת שלום אלי כהן מירושלים עיר הנצח