פרשת "וירא" : אברהם אבינו הסנגור הראשון

וככזה הוא מגן על סדום ועמורה "ויאמר ה': המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?" כלומר ה' מחליט לספר לאברהם, שהוא עומד להשמיד את סדום בגלל הרשעות של תושביה ובגלל שצעקת האומללים הגיעה עד לב השמיים. ואז בא אברהם ומתחיל להתדיין עם ה' ומבקש כמובן למנוע את החרבת העיר. אברהם שואל את ה', באם הוא יחריב את העיר אם יימצאו בה חמישים אנשים ישרים. ה' משיב שלא. אברהם יורד לארבעים, שוב משיב ה'שלא יחריב. וכך ממשיך אברהם להוריד את מספר הצדיקים, שהם תנאי למניעת ההחרבה של סדום, עד שהוא מגיע לעשרה. רעיון המתה של  ציבור שלם ללא הבחנה בין צדיק לרשע אינו עומד באמות המידה של אברהם. הוא מחפש דרך למנוע זאת. הוא אף לא נמנע מלהתעמת עם הסמכות הגדולה ביותר הקיימת ביקום. אין ספק שהוא מכיר בסכנה שיכולה לצמוח לו מהניסיון לשנות את דעתו של בורא העולם.  אברהם אבינו  מעז אף להטיח בבורא העולם מעין נזיפה, במילים הבוטות: הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (יח, כה).   מלך בשר ודם היה, מצווה להסיר את ראשו או לתלות אותו בכיכר העיר למען יראו ויראו  כל מי שהיה מעז לפנות אליו בלשון זו. אברהם העז פניו אף כלפי מלך מלכי המלכים.  וראו איזה פלא, אלוהים מוכן להתדיין  להיכנס עמו במשא ומתן עם אברהם ואף נעתר לו לבסוף ומוכן לוותר על החרבת סדום אם יימצא המינימום הנדרש  לאחר משא ומתן ארוך בה עשרה צדיקים. אבל בסדום נותר רק צדיק אחד בלבד ,והוא לוט, ולכן מלאכי אלוהים מצילים את לוט ואת משפחתו ואחר כך העיר נחרבת. הסיפור הזה על אברהם מלמד אותנו  על דמותו של אברהם, להבחין בתכונות המרשימות רבות שלו, ולעמוד על מלוא גדולתו להכיר את אברהם כאמיץ, כנדיב, כבעל כושר מנהיגות, כמי שנוטל אחריות ומוכן לסכן את חייו, כאיש חסד, כבעל רצון וכישרון להפיץ את אמונתו, והתורה מגלה לנו בגלל מחויבותו לדרך ה', שהיא עשיית משפט צדק. זאת מחויבות עמוקה עד כדי כך שהוא מעז לדרוש מאלוקים בכבודו ובעצמו שיעשה משפט. זאת מחויבות עמוקה כל כך עד שה' יודע שאברהם ינחיל אותה גם לדורות הבאים לבניו : כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. זאת הדרישה המהותית ביותר של ה' מעם ישראל.   שבת שלום אלי כהן ירושלים עיר הנצח