עלובי התרבות
אקוניס נגד ארדן, הקיזר נצח במרכז, כץ הבולדוזר, התקווה הלבנה גנץ או חולדאי
גילה נגד מירי
מפורטונה ועד אשכנזייה מתנשאת. כך נראתה גילה אלמגור ביום שישי. אשכנזייה מתנשאת שחושבת שאם המדינה ממנה לה נסיעה להופיע בדימונה אז היא יכולה לעשות V על החסד שלה למען הקופים בפריפריה. אלמגור בוודאי חושבת לעצמה : איך בכלל נתניהו מינה אינדיאנית שגדלה בצפון הנגב - בקרית גת - לתפקיד שרת התרבות? מבחינתה של גילה אלמגור, האינדיאנית מצפון הנגב יודעת אולי לעשות מופלטה אבל מה היא מבינה בנאורות של אלו הגרים בשכנות ליקיר שלהם שמעון פרס ?
כי כמו במקרה של אנשי שמאל אחרים כך גם במקרה של אלמגור : חופש הביטוי הוא ערך חד סיטרי - רק למי שמביע דעה הדומה לשלי. כן, היא תקבל את הבוטות של מי שמגיע מהפריפריה אם הוא יתבטא כנגד הימין ובעד הדעות שלה, כמו למשל אורנה בנאי או נוהר נהירת החמור של בנאי אחר - גברי בנאי. הם מקובלים ע"י אלמגור ובעלה שכל חיים ינקו מתקציבי המדינה .
הם לא יצאו כנגד אביו של יוסי שריד שבשם הממסד מנע מלהקת החיפושיות להופיע בישראל וכן להשמיע ברדיו. חופש היצירה הוא מושג חד ערכי אצל חבורת קפוצי התחת כפי ששרת התרבות אמרה בצדק לאלה שלא נתנו למירי רגב שעת חסד אחת בתפקידה.
קוטלר עזב את ביתו בהמלצת המשטרה - זאת הכותרת בעיתון הארץ. הכותרת הזאת היא כותרת מוזרה שכן ראוי לשאול : האם זאת הבקשה של המשטרה מכל מי שמפגינים נגדו או שזה המשך הספין כנגד הבהמות שלא הצביעו עבור מר"צ?
הרי ברור שכל הרדיפה אחרי מירי רגב בנויה ביסודה מאי קבלת הכרעה דמוקרטית של המיעוט במדינה. הרי אף אחד לא בא לקבוע ליוצאי מפ"ם ומפאי ההיסטוריים מה לחשוב ומה ליצור? הדבר היחיד שבאה המדינה ואומרת אנחנו לא נממן יוצרים כמו יוצרי הסרט ג'נין ג'נין. בתקופות אחרות, כאשר הם שלטו, אסור היה לחשוב אחרת מהאליטה השולטת. עכשיו הגיע הזמן לשינוי מגמה : במשך שנים ההגמוניה חילקה את המימון של המדינה בינה ובין עצמה ואילו עכשיו בואו ונראה אותם מוותרים על מימון של העם היושב בציון.
רשות השידור
התופעה ששרים מהליכוד באים לתפקיד אחר שר אחר מהליכוד ומנסים לעצור רפורמה היא תופעה בזויה ורעה. בקדנציה הקודמת הצליח השר גלעד ארדן לבנות רפורמה ברשות השידור. הרפורמה עברה חקיקה מסודרת וכל מה שנשאר לשר אופיר אקוניס הוא להמשיך את הרפורמה אך אקוניס עוצר את הרפורמה, נפגש עם אותם עובדים ונותן להם הרגשה שהם יכולים למסמס את הרפורמה הזאת כפי שעשו ל - 13 רפורמות קודמות. השר אקוניס חייב להפסיק להתנהל בצורה כיתתית ולחזור למתווה של הרפורמה שהעביר באומץ רב השר גלעד ארדן. אין פה מקום להתחשבנות פנימית בתוך הליכוד .
בעקבות התהליכים שעברנו השבוע כאשר שני שרים מהליכוד יוצאים נגד שרים מהליכוד אחרים אמר בכיר מלשכת נתניהו : "אלו קלקולים שנתניהו לא מקבל".
נתניהו הקייזר ובצדק
ניצחון נתניהו השבוע במרכז הליכוד סימל יותר ויותר את העוצמה שיש לו בתוך הליכוד. כנגד כל הסיכויים נתניהו גרם לחברי המרכז להצביע ברוב קולות כנגד החזרת הכוח לידיהם. יו"ר סניף מהדרום אמר לליכודניק השבוע : "אני הייתי בעד מרכז אך כאשר ראיתי את אלי קורנפלד וחבורתו בישיבת המרכז הפכתי את ההחלטה שלי. הם שבבחירות הלכו לפגישה עם בוזי והופיעו בתקשורת נגד הליכוד עכשיו הם בראש המאבק למען המרכז? אמרתי לעצמי : אני לא מחזק אותם".
ללא ספק, זהו אחד מניצחונות הגדולים של נתניהו. צריך לומר את האמת : נתניהו הצליח לאחד תחת המטריה שלו את שרי הליכוד כאשר המשמעותי ביותר היה חיים כץ ובמקביל המתנחלים שתמכו בהצעת נתניהו היו הבסיס העיקרי לניצחון. המתנחלים עשו זאת מתוך מחשבה שכך יוכלו לשמר את כוחם במרכז. המחשבה שלהם היא שמרכז בלי כוח משאיר להם את האפשרות להמשיך לחזק את עצמם במוסדות כי כך רבים לא ירצו להיות חברי מרכז הליכוד.
ללא ספק הצוות של נתניהו הוכיח שהוא מסוגל להעביר מהלכים פוליטיים בתוך מרכז הליכוד.
מאחורי המאבק לתמיכה בנתניהו יש שם אחד שלא בולט : משה איפרגן שבמשך שנים מאמין במתפקדים בזמן שרבים עוד לא ראו את המאבק של השבועות האחרונים איפרגן מנהל מאבק שהוא מאמין בו. הוא הגיש עתירות רבות בנושא אשר הגיעו לדיון ערב ההצבעה. בויכוחים אשר היו לי בצורה מכובדת איתו היה ברור כי הוא פועל מתוך אמונה אבל גם כאשר פעל אמר בצורה הוגנת על דודי אמסלם כי הוא מכבד את המאבק של אמסלם כי כמוהו גם אמסלם רוצה את טובת הליכוד. ללא ספק איפרגן ואמסלם מייצגים את הליכוד בכבוד רב.
הבולדוזר
אין ספק כי תוצאות שש שנות כהונה של ישראל כץ במשרד התחבורה נותנות תוצאות כאשר מערכת הכבישים והרכבות מתעצמת ופירות העשייה נראות בשטח - בכל פינה במדינת ישראל. הדבר מוכיח כי ישראל כץ הוא אחד השרים הטובים שיש. ההערכות אליו חוצות מפלגות וכפי שאמר השר כץ : "העבודה המשותפת עם ראש הממשלה הצליחה להביא תוצאות".
צריך לזכור שהשר כץ חתום על רפורמת הנמלים והשמיים הפתוחים והציבור נהנה מהעשייה שלו. ללא ספק בקדנציה הזאת נזכה לעוד עשייה חיובית.
התקווה הלבנה
מול הרצוג ושלי יחימוביץ יש שניים המהווים התקווה הלבנה של מדינת תל אביב : הראשון הוא רון חולדאי שזאת ההזדמנות האחרונה שלו לקפוץ לזירה הלאומית. ראש עיר של תל אביב מקווה שהעשייה שלו תהייה המקדם שלו לבוא ולהשתלט על מפלגת העבודה ומשם לאיים על ראשות הממשלה המינוס שלו שהוא המיצג של מדינת תל אביב ולא בטוח שהוא מסוגל להביא את הניצחון. המועמד השני הוא בני גנץ. אומנם הוא בתקופת צינון אך הוא יכול להביא את ההיבט שחסר למפלגת העבודה - ההיבט הביטחוני. גורמים במפלגת העבודה אומרים כי הצינון הוא על הכניסה לכנסת ולא על ראשות המפלגה ולכן צריך בני גנץ לבא ולהתמודד על ראשות העבודה ולהכין אותה לקראת הבחירות הבאות.
