עופר וינטר טורף את הקלפים בימין

וינטר הופך למגנט למצביעי ימין שלא רוצים נתניהו, סמוטריץ' או בן גביר — ומשאיר את ארדן, גנץ ושרן השכל בלי קרקע לגיוס מנדטים. אבל לקח 1992 מחייב אחריות: אסור שקולות הימין יסללו שוב את הדרך לממשלה שתוביל למדינה פלסטינית.

הלקח של 1992: כך הימין איבד את השלטון

יש רגעים שבהם הימין צריך להפסיק להסתכל רק על הסקר הבא ולהסתכל על ההיסטוריה.

1992 צריכה להיות תמרור אזהרה.

בבחירות ההן רפאל "רפול" איתן וצומת הביאו הישג אדיר של 8 מנדטים. קולות רבים מהמחנה הלאומי התפזרו בין הליכוד, צומת ומפלגות נוספות.

יצחק רבין ניצח והקים ממשלה עם העבודה, מרצ וש"ס. המפלגות הערביות לא נכנסו לקואליציה, אבל תמיכתן מבחוץ הפכה לחלק מהמשענת הפרלמנטרית של הממשלה ברגעים חשובים.

ואז הגיע אוסלו.

בהמשך התפרקה צומת. אלכס גולדפרב, גונן שגב ואסתר סלמוביץ פרשו והקימו את יעוד, ושניים מהם – שגב וגולדפרב – הצטרפו לממשלת רבין.

באוקטובר 1995 הגיע אוסלו ב' להצבעה בכנסת.

התוצאה הייתה דרמטית:

• 61 בעד. 59 נגד.

שגב וגולדפרב, שנבחרו לכנסת על גבה של צומת ועל קולות של ציבור שרובו בוודאי לא הצביע כדי לקדם את אוסלו, הצביעו בעד.

זו בדיוק הסיבה שההיסטוריה של 1992 רלוונטית גם ל־2026.

אפקט וינטר: המגנט החדש של הימין

הופעתו של עופר וינטר משנה את המגרש.

וינטר עשוי להפוך למגנט עבור ציבור ימני שלא רוצה להצביע לליכוד ולנתניהו, אבל גם לא רוצה את סמוטריץ' או בן גביר.

במובן הזה הוא לוקח את הקרקע שעליה קיוו לצמוח גלעד ארדן, בני גנץ, שרן השכל ואחרים שמחפשים את קולות "הימין הרך".

השאלה האמיתית: לאן ילכו המנדטים של וינטר?

אבל כאן מגיעה האחריות הגדולה.

מי שרוצה מדינה יהודית ולא מדינה פלסטינית חייב לחשוב לא רק למי הוא רוצה להצביע – אלא איזו ממשלה הקול שלו עלול להקים.

הלקח של 1992 אינו שאסור שתהיינה מפלגות נוספות בימין.

הלקח הוא שפיצול פוליטי יכול לייצר תוצאה הפוכה לחלוטין מכוונתם של המצביעים.

לכן השאלה הגדולה סביב וינטר איננה רק כמה מנדטים הוא יקבל.

השאלה היא:

לאיזה גוש ילכו המנדטים האלה ביום שאחרי הבחירות?

האם הם יחזקו ממשלה לאומית?

האם תהיה התחייבות ברורה שלא להקים ממשלה הנשענת על מפלגות ערביות?

האם תהיה התחייבות שלא להצטרף לממשלה שתקדם הקמת מדינה פלסטינית?

אלה אינן שאלות של קמפיין.

אלה שאלות שיכולות לקבוע את עתידה של המדינה.

עופר וינטר יכול להיות כוח משמעותי מאוד בימין. למעשה, עצם הופעתו כבר משנה את מפת המנדטים ומייבשת את הקרקע שעליה בנו כמה מפלגות אחרות.

כוח גדול מחייב אחריות גדולה

אבל דווקא בגלל כוח המשיכה שלו, האחריות עליו ועל מצביעיו גדולה יותר.

ב־1992 הימין למד בדרך הקשה שלא מספיק לדעת למי הצבעת. צריך לדעת גם איזו ממשלה הקול שלך מאפשר להקים.

ב־2026 אסור לחזור על אותה טעות