סינדרום "יהיה בסדר" חוזר — והימין שוב מסתכן בלהשאיר את המפתחות על השולחן.

"בזמן שבקואליציה נרדמו בתחנה, הרכבת של חלוקת הג'ובים כבר יצאה."

לפני ממשלת בנט-לפיד, ממשלת נתניהו גררה רגליים עם מינויים.

התוצאה הייתה מרהיבה ממש: כשהוקמה ממשלת בנט-לפיד חיכו לה בערך 3,000 מינויים פתוחים — מדירקטוריונים ועד תפקידי מפתח.

זה היה בערך כמו להשאיר דירה מרוהטת, מקרר מלא, קוד לנטפליקס — ואז להתפלא שהדייר החדש מרגיש בבית.

במקום ללמוד את הלקח, נדמה שיש מי בקואליציה שחזר למודל הישראלי הקלאסי:

"עזבו, יש זמן… נגיע לזה אחרי החגים, אחרי התקציב, אחרי הוועידה, אחרי הקפה."

רק שבצד השני לא שותים קפה — הם כבר מסדרים כיסאות.

ובזמן שמספרים לנו שיש "עוד הרבה זמן", באופוזיציה כבר מדברים על איחוד שורות — ובמקביל מחלקים תפקידים כאילו מדובר בטבלת הושבה בחתונה.

ובמקביל, בסביבת היועמ"שית כבר מחממים את התירוץ הקבוע:

"שנת בחירות".

תרגום לעברית פשוטה:

כשאנחנו ממנים — זו אחריות לאומית.

כשאתם ממנים — פתאום הדמוקרטיה בסכנה, הירח בנסיגה ומרקורי בבלגן.

והתפקידים? ממש לא שוליים:

מבקר המדינה

נציב שירות המדינה

ראש המל"ל

מנהל רמ"י

יו"ר מקורות

יו"ר חברת החשמל

שגריר ישראל בלונדון

ועל פי הדיווחים השמות כבר רצים במסדרונות:

יהודה פוקס לראש המל"ל

אורי זכי ליו"ר חברת החשמל

ניצן אלון למנהל רמ"י

מיקי לוי למבקר המדינה

הבעיה היא לא רק מי יישב שם — אלא שהם יישבו שם קדנציה שלמה בזמן שאחרים יסבירו בטלוויזיה ש"לא ראינו שזה מגיע".

בפוליטיקה הישראלית יש אנשים שחושבים ששלטון זה לנצח.

עד שהם מתעוררים ומגלים שמישהו אחר כבר החליף להם את המנעול.