משה רבנו כמודל למנהיגות ייחודית והתכונות המאפיינות את המנהיג הראוי

השבוע : פרשת שמות "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם, וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי, מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. וַיַּךְ אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ,ב',י"א-י"ב). "לְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת  צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם, וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן  וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם" (שם, ב',ט''ז-י"ז). "וּמֹשֶׁה, הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה"(שם, ג',א'). הקב"ה בחן את משה, אלא בצאן, בצאנו של יתרו במדבר. מסופר ( במדרש) מהעדר ברח גדי קטן משה דאג ורדף אחריו, עד שהגיע למקום של בריכת מים ועמד הגדי לשתות.  אמר משה: "אני לא ידעתי שרץ היית מפני הצמא, עכשיו עייף אתה", עמד והרכיבו על כתפיו. אמר הקב"ה: "יש בך רחמים וחמלה לכן יהיה לך רחמים להנהיג גם את צאני עם ישראל". התכונה שניחן בה משה, היא החמלה ושאותה הפגין כלפי צאנו, היא שקבעה בין השאר את בחירתו למנהיג האומה. משה נלקח מאחורי צאן ונבחר להנהיג את עם ישראל אף שהיה כבד פה וכבד לשון.   תכונה זו של החמלה שביטויה הגשת עזרה בפועל, מובעת בהתנהגות משה עם בנות כהן מדיָן: " וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם " (שמ' ב', טז). התורה מספרת  עוד על מלחמתו עבור בני עמו המוכים. משה הוא שהציל את העברי מיד הנוגש המצרי (שמ' ב:יא-יב), למחרת יצא גם נגד העברי המכה את רעהו: " וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ " (שמ',ב', י"ג) כלומר, לא רק להיות בעל הבנה נדרשת לסבלו של האחר ולא רק לחוש רגש העולה באדם נוכח סבל האחר, אלא להידרש לפעולה ממשית. הכתובים מראים שמשה מושיט יד לחלשים ולנזקקים, היכולת להילחם בעושי עוולה, להושיע את החלש ולעזור לו היא דפוס טבוע בתכונותיו של משה מאז ומתמיד. העיקר החשוב באופיו של המנהיג היא, עצמתו ופעולותיו אלו מביאות את ההולכים אחריו ללכת בדרכו, אמנם מצאנו במקרא שמשה כמנהיג אינו יוצא נגד המעטים שלעגו נגדו, התנגדו לו ומצאו בו דופי כמו קורח ועדתו.   גם בעניין הביקורת שהטיחה בו אחותו מרים על אודות  ציפורה שלקח, משה מבקש רחמים עבור אחותו ללא קשר למעשיה. אצילותו של משה ויכולתו להבליג על דברי העולבים והמלעיזים נגדו, כל רצונו הוא לאחד את שורות העם ולסייע לרווחת העם, הם שמדגישים את האופי המיוחד של מנהיגותו. כל מנהיג בישראל ידע ויאמץ תכונות אלו הרי מנהיגותו תצלח ויהיה כמגדלור מאיר לאחרים ולעמו . שבת שלום  ומבורך  אלי כהן מירושלים עיר הנצח