מהוועדה המסדרת ועד לפריימריז: 50 שנות הדמוקרטיה בליכוד
המאבק שנמשך כמעט חמישה עשורים: ועדה מסדרת, שיטת השביעיות, מרכז הליכוד, הפריימריז – והקרב החדש על עתיד הדמוקרטיה הפנימית בתנועה.
כל דור בליכוד נאבק על שיטת הבחירה. השאלה של 2026 אינה חדשה – היא הפרק האחרון במאבק שמלווה את התנועה כמעט חמישה עשורים.
הוויכוח שמתנהל היום בליכוד על הפריימריז, המחוזות והוועדה המסדרת נשמע לרבים כמו מאבק נקודתי על הרשימה לכנסת ה־26. אבל מי שמכיר את ההיסטוריה של התנועה יודע שזהו אחד הוויכוחים הוותיקים ביותר בתנועה הלאומית.
1977 – יצחק שמיר מבטל את הוועדה המסדרת
עד שנת 1977 נהגה תנועת החרות לבחור את רשימתה באמצעות ועדה מסדרת. ההכרעה הייתה בידי מספר מצומצם של מנהיגים.
לקראת הבחירות לכנסת התשיעית הוביל יצחק שמיר מהלך דרמטי: ביטול הוועדה המסדרת והעברת הבחירה למרכז התנועה. המהלך, שנעשה כאשר מנחם בגין היה מאושפז והתנגד לשינוי, הפך את החרות למפלגה הגדולה הראשונה בישראל שאימצה בחירות פנימיות רחבות.
כך נולדה שיטת ה"שביעיות", שהרחיבה משמעותית את מעגל מקבלי ההחלטות והפכה את מרכז התנועה לגורם המרכזי בבחירת הרשימה.
שנות התשעים – הקרב על כוחו של המרכז
בשנות התשעים עלתה הדרישה להעביר את הכוח מחברי המרכז לכלל המתפקדים. בנימין נתניהו ראה בפריימריז דרך לחזק את הקשר הישיר עם השטח ולהקטין את כוחם של מוקדי הכוח הפנימיים.
אלא שב-1997 בוטלו הפריימריז לרשימה, והכוח חזר למרכז הליכוד. המהלך, שהובילו אביגדור ליברמן וישראל כץ במוסדות התנועה, התקבל בניגוד לעמדתו של נתניהו.
2002 – כלל חדש למחוזות
לקראת הבחירות לכנסת ה־16, שנערכו בשנת 2003, התקבלה אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בתולדות הפריימריז בליכוד.
נקבע כי חברי כנסת מכהנים לא יוכלו להתמודד במשבצות המחוזיות, אלא יתמודדו ברשימה הארצית בלבד.
הרציונל היה ברור: המחוזות נועדו להצמיח הנהגה חדשה מהשטח – ראשי סניפים, פעילים, ראשי רשויות ודמויות ציבוריות שבונות את כוחן בקרב המתפקדים – ולא להפוך למסלול נוסף עבור חברי הכנסת המכהנים.
ההחלטה הזו עיצבה את אופיים של המחוזות במשך יותר משני עשורים. מועמדים נכנסו למרוץ כשהם יודעים מהם כללי המשחק, והמחוזות שימשו מנגנון להזרמת דם חדש לתנועה.
לכן, כאשר בשנת 2026 עולה מחדש האפשרות לאפשר לחברי כנסת מכהנים להתמודד במחוזות, אין מדובר בעוד תיקון טכני בתקנון. מדובר בבחינה מחודשת של עיקרון שנקבע כבר ב-2002 ושעיצב את מבנה הרשימה מאז.
2008 – נתניהו מחזיר את המתפקדים
לאחר ההתנתקות, הפילוג בליכוד והקמת קדימה, הוביל נתניהו מהלך להחזיר את הכוח למתפקדים.
תחילה נבחר יו"ר התנועה בידי כלל המתפקדים, ובהמשך, לקראת הבחירות לכנסת ה־18, חזרו גם הפריימריז לרשימת הליכוד.
הליכוד שב להיות מפלגת מתפקדים, והפריימריז הפכו למסלול המרכזי לצמיחת מנהיגות לאומית.
2022 – גם המחוזות עוברים למתפקדים
במשך שנים נבחרו נציגי המחוזות בידי חברי המרכז, גם לאחר שהרשימה הארצית כבר נבחרה בידי כלל המתפקדים.
רק לקראת הבחירות ב-2022, בעקבות הליכים והכרעות במוסדות התנועה, הועברה גם הבחירה במחוזות לידי מתפקדי כל מחוז.
כך הושלם, למעשה, המעבר מהוועדה המסדרת, דרך המרכז, אל המתפקדים.
2026 – האם הגלגל מסתובב שוב?
כיום שוב ניצב הליכוד בצומת דרכים.
הדיון אינו רק על שריונים או על מחוז כזה או אחר. הוא עוסק בשאלה האם לשנות מחדש את האיזון שנבנה לאורך עשרות שנים: האם לאפשר לחברי כנסת מכהנים להתמודד במחוזות, כיצד יחולקו השריונים, ומה יהיה משקלם של המתפקדים בקביעת הרשימה.
יש הרואים בכך התאמה למציאות הפוליטית המשתנה. אחרים סבורים ששינוי כללי המשחק ערב הפריימריז עלול לפגוע באמון המתפקדים ובעקרונות שעליהם נבנתה השיטה.
ההיסטוריה של הליכוד מלמדת שכל שינוי בשיטת הבחירה השפיע גם על אופייה של התנועה.
לכן, הוויכוח של 2026 אינו רק על הרשימה הקרובה לכנסת.
הוא על השאלה כיצד תיראה הדמוקרטיה הפנימית של הליכוד בעשור הבא, ומי יהיו האנשים שיצמחו מתוכה.
