לא למלחמת אחים

לקראת הבחירות הכלליות זאת השעה לאחדות פנימית בטרם נמצא את עצמנו מפוצלים באופוזציה

הבחירות בפתח, הלחץ אין סופי, ודווקא עכשיו עלינו להיות גאים ומאוחדים. מאז שנת המהפך, ישראל בוחרת, ממשלה אחרי ממשלה, את מה שהיא יודעת ומאמינה שהוא הטוב בשבילה- מפלגת העם, מפלגת הליכוד. אכן, אין נאה יותר ממפלגת שלטון מגוונת, דמוקרטיה אמיתית הנותנת סיכוי ובמה לכולם. מפלגה ליברלית שתפקידה להיות המגן הביטחוני, הכלכלי והחברתי של אזרחי המדינה.

מאזן הכוחות בליכוד, כמו גם האידיאולוגיות השונות במסגרת הימנית, אמור להיות כזה אשר מאדיר ומהדר את תנועתנו. במקום זאת, אנו עדים למלחמת חורמה המתנהלת בין המחנות הפנימיים: ארץ ישראל השלמה צועקת אני כאן, הימין הפרגמטי צועק הייתי כאן קודם. אלה עטויי זקן, ואלה מצודדים בזקן. לאומניים ולאומיים, אנשי ליכוד, כולם פה רוצים לא למות וכולם פה רוצים לכבוש את ההר.

הקולות הצורמים האלה לא נשארים בבית. בדפי האינטרנט השונים ובקבוצות הוואטספ למיניהם מתנהלת מלחמה אמיתית. השמצות, קללות, איחולים אימתניים והרבה אנרגיות שליליות. אילו היינו בביתנו אנו או בעיצומה של קדנציה מלבבת- דיינו. לצערי, לא כך פני הדברים. גוש השמאל פתח את מפלגת 'רק לא ביבי' ומנסה בכל כוחו לבצע מהפך שני והרסני.

בזמן כזה, עיניי כולו צריכות להביט אל הישורת האחרונה והאמיתית שהיא הבחירות הכלליות. בכוחות משותפים עלינו להחזיר את הליכוד לימיו התוססים והעליזים. להכפיל את מספר המנדטים מהבחירות שעברו ולתת לראש הממשלה את היכולת למשול ולדאוג לאינטרסים של מדינת ישראל.

בזמן כזה, הכביסה המלוכלכת צריכה להתכבס בבית. המגמה הנוכחית פולטת החוצה אנשים טובים שמואסים במלחמת אחים. אין לנו קולות מיותרים. עלינו לעבור את המשוכה הקרובה בכבוד הדדי וכפי שאמר זב'וטניסקי " אוהב אני את עמי ואת ארץ ישראל: זה ה'אני מאמין שלי', זו מלאכת חיי, ואין לי צורך עוד בשום דבר בעולם."

צאו להשפיע. צאו להצביע ושהטוב ינצח.