זוטי דברים

״לא מדובר כאן בזוטי דברים״. מהמשפטים האלה ששופטים אוהבים לכתוב בפסקי דין פעם אחר פעם.   כבר בשנותיה הראשונות להקמתה של מדינת ישראל היו מי שגרסו שביכולתם לערב בין השלטון למה שנכתב בעיתונים. חופש הביטוי והביקורת חיפשו את דרכן במדינה שרק קמה לה וחיפשה דרכים לעמוד על אופייה היהודי והדמוקרטי.   אחד מאותם פסקי דין שכל סטודנט שנה א׳ במשפט חוקתי נדרש ללמוד הוא פס״ד ״קול העם״.  מעובדות המקרה בקצרה : שר הפנים מחליט להשתמש בפקודת העיתונות (שארית מחוקים מנדטוריים) ולסגור שני עיתונים אחרי שתקפו את האפשרות שחיילים ישראלים יעמדו לרשותה של צבא ארצות הברית בזמן המלחמה הקרה.  כמובן שבית המשפט העליון שנדרש לסוגיה אחרי שהדברים הגיעו לפתחו וביטל את צו הביטול של שר הפנים וקבע מבחן שנקרא  ״מבחן הודאות הקרובה״. מעניין שעד היום פקודת העיתונות היא סמכות שנמצאת במשרד הפנים ולא במשרד התקשורת מה שרומז שבעבר הסמכויות המשרדיות של משרד התקשורת ברובן היו נמצאות במשרד הפנים.   מה שמצביע על כך שככל שראשי ממשלה היו  צריכים להפקיד תפקידים כך הם פירקו משרדים והקימו משרדים ומשרות שרים חדשים עוד מימי הזקן זה קיים.   ישנו סיפור אם כבר מזכירים את הזקן הלוא דויד בן גוריון  ראש הממשלה הראשון. שאתר מידה חושף: http://mida.org.il העיתונות הכתובה קרובה לליבי גדלתי בין מערכות העיתונות הגדולות ראיתי מקרבות איך מעריב העיתון של סבי ואימי הופך להיות אזור של תככים ומזימות מבית מדרשו של עופר נמרודי.  יושרתם הבטחה אותם לברוח כל עוד נפשם ממה שנמרוד הפך את העיתון להיות.  סבי עוד אהב לבקר את המערכת בעיקר את ארכיון העיתון.  אימי מהיר מאוד עזבה עברה לעיתונות המקומית ולעריכה לשונית.   בתפיסת הערכים שבה אני מאמין אין מקום למפגשי תיווך בין מו״ל עיתון לראש מדינה אם זה לא בנושאי דיומה.  אין כאן עניין של מה בכך גם החוק ברור בעניין הזה.  התנגדתי לחוק ישראל היום מכיוון שאני מאמין בתחרות ובשוק חופשי ושכל עסק יכול לבחור את המודל העסקי הנכון לו.   מאידך אוי לנו לחשוב שאנחנו יכולים להסכים לעיתונות נשלטת על ידי המדינה.  זה פסול מיסודו לכן אני מאמין שצריך לפרק את משרד התקשורת והמדינה בטח שלא צריכה להחזיק בידיה טלוויזיה,  עיתון,  רדיו.   עיתונות כתובה אמיתית היא כזאת שיש בה במה לדעות שונות ונותנת סיקור אותנטי למתרחש.   בניגוד לאחרים המשיך לקרוא את כל העיתונים כזה אני אוהב שמוצבת בפני כל הדעות,  כל התמונה.  אני אוהב שהארץ או שגיא רולניק בדה מארקר מאתגרים את תפיסותיי על העולם. יחי העיתונות החופשית והתחרותית!