הרהורים שכאלה

אמיתי שיף עם הרהורים לסופהשבוע במהלך השבוע האחרון למדתי שאפשר להוציא תובנות משפטיות גם מסיפור כמו "כיפה אדומה"  של האחים גרים.  לכאורה(מונח יומיומי שמקבל משמעות משפטית), בסיפור של כיפה אדומה עולים שלל בעיות משפטיות, מה שמעלה את השאלה איך הסיפור הזה הפך לסיפור ילדים לפני השינה? גיל שנתיים הוא הגיל שבו הקטנטנים מתקשים לישון ואנחנו אתם כיוון שהם סבלים מחלומות ולא פעם מסיוטים. סיפור כיפה אדומה והזאב הוא סיפור שיכול לפלוש לתת מודע של הקטנטנים שלנו.  עוד פרשיה בחיי הצמיחה של ילדנו שנסובה בה האחריות ההורית לכאורה. השבוע גם אני סבלתי מחלום אז עד כמה וכמה ילדים קטנים. מוסר, צדק  וערכיות הם מצרכים נדירים בימינו. כשמנסים לכתוב על איך החברה האנושית שלנו איבדה אותם  חשוב שנלך לחפש במקורות המידע ההיסטוריים.  התנ"ך מלא בכאלה.  תראו את זעם הנביאים וההופעות המלודרמתיות כל פעם שהעם סרח מדרך הישר.   גם חז"ל עסקו רבות סביב נושאים של צדק ומוסר.   פרקי אבות הוא ניסיון להנחיל הוראות יצרן לערכים ולערכיות.   לאור האמור נשאלת השאלה למה אנחנו נותנים להתנהגויות לא הולמות יחס שונה?   פסקי דין שמקבלים את הכרעתן מקבלות פרשנות משפטית.  קיימת לא פעם בציבור הרחב איזה שהיא טעות נפוצה לחשוב שהשופטים מפרשנים את עצמם לדעת.  אך מדובר רק בטעות.   הפרשנות היא הליך הלקוח מעולם המשפט לברור כוונות החוק ותכליתו.  השופט גוזר מתוך כך הלכה משפטית. בשנים האחרונות נדמה שהפטריוטיזם גובר על מוסר וערכים.  לכאורה הפטריוט הוא איש הצדק והאמת ואין בילתו.  מה גם שלפטריוט עדר צאנו יסלחו לא על כל חריגה מהנורמה גם אם היא בלתי סבירה.  אני לא פסיכולוג או סוציולוג אך ראוי שמי שמגיע מהאקדמיה ימצא לנכון לעשות על כך את מחקרו. מערכת המשפט הישראלית היא מערכת שיקומית.  כזאת שרוצה לראות בשור המועד שלנו חוזר לחיק המחנה  ומוכיח שהוא עמל שלא  לחזור לסורו.  לא פעם השור מועד כיוון שהוא שור ממשיך לנהוג כשנהג ולכן צריך להורידו מהעגה.   השאלה העולה איך חברה או מפלגה או מדינה צריכה לנהוג במקרים שכאלה?  האם לא עומדת בפניו חזקתו להשיב ולערער? או שמע כבר נגזר ונחרץ דינו מול ההמון?  על מול הצדק עומדת לנגדה יריבתה הרדיפה נאשמים לא פעם חשים ככאלה. הרי אף אחד לא רוצה שירבוץ בו צרעת האשמה?!  המלך הוא עירום כמשל שכל איש הוא מלך בפני עצמו.  אני לא שופט עדייין ויש ניב מוכר על תדון את חברך עד שתגיע למקומו.  נראה לי שראוי גם שנאמץ את עיקרון המחילה והתיישנות.   אך לריקוד שלנו צריכה לעמוד הדדיות.  ערעורים על צדק, משפט, ערכים ומוסר על תוך השבת מה גם שעוד לא פתרתי לעצמי את החלום שלא מניח מנוח.