הקרב על הנציב: הספין נגד סמוטריץ' – אבל המינוי הוא של נתניהו
בליכוד מנסים לצייר את דורון כהן כ"איש של סמוטריץ’", אך בפועל מדובר במועמד שנהנה מאמון ראש הממשלה. מאחורי התדרוכים מסתתר מאבק כוח פנימי – לא אידיאולוגיה.
שוב מנסים לייצר בליכוד דרמה פנימית, ושוב דוחפים לציבור סיפור שנשמע טוב בכותרת אבל פחות מחזיק במציאות. הפעם זה מגיע סביב הכוונה למנות את דורון כהן לתפקיד נציב שירות המדינה, כשיש מי שמנסים לצייר אותו כ"עוד מינוי של סמוטריץ’" וכחלק מהשתלטות כביכול של שר האוצר על מוקדי הכוח הבכירים בממשלה.
אלא שבפועל, הסיפור הזה רחוק מלהיות כל כך פשוט.
דורון כהן איננו איזה צנחן פוליטי שנחת לפתע ממשרד האוצר עם תווית של "איש סמוטריץ’". מדובר באדם שמוכר היטב למערכת, עם רקע בכיר בשירות הציבורי, ובעיקר כזה שנתפס בסביבת ראש הממשלה כדמות אמינה, מקצועית ויציבה. לכן הניסיון להציג את כהן כאילו הוא "מינוי של סמוטריץ’" בלבד, הוא במקרה הטוב חצי אמת, ובמקרה הפחות טוב ספין פנימי שנועד לשרת אינטרסים בליכוד עצמו.
האמת היא שהוויכוח האמיתי איננו על סמוטריץ’ אלא על שליטה. יש בליכוד מי שלא אוהבים לראות מינויים בכירים נסגרים בלי שהם בתמונה, בלי שהם קיבלו טלפון מקדים, ובלי שהם יכולים לרשום לעצמם עוד הישג פנימי בפנקס. לכן הרבה יותר נוח לעטוף את המאבק הזה בסיסמה של "סמוטריץ’ משתלט", במקום לומר ביושר: יש כאן קרב אגו, כוח והשפעה בתוך מחנה הימין.
נכון, יש בליכוד שרים שמרגישים שסמוטריץ’ לא בדיוק מחלק להם חיבוקים ותקציבים. נכון גם שיש רגישות מובנת סביב מינויים בכירים, בטח בתקופה שבה כל תפקיד כזה נתפס כעמדה אסטרטגית במאבק על דמותו של השירות הציבורי. אבל מכאן ועד לצייר כל מועמד שמגיע מאזורי ההיכרות של סמוטריץ’ כשליח אישי שלו? זו כבר קפיצה פוליטית מוגזמת.
יתרה מזו, גם הטענה שלפיה "בכירי הליכוד מתנגדים" נשמעת יותר כמו בלון תדרוכים מאשר מרד אמיתי. כשבודקים לעומק, מגלים שלא מדובר באיזו חזית אידיאולוגית מסודרת, אלא יותר ברחשי רקע, תסכולים ולחישות מסדרון. בליכוד, כמו בליכוד, לפעמים יש יותר "גורמים בכירים" מאשר חברי מפלגה.
אבל השאלה החשובה באמת אחרת לגמרי: האם דורון כהן, אם ימונה, יהיה נציב שילחם באמת על שינוי בשירות המדינה? האם יהיה לו את הכוח, הרצון והעמוד השדרה להתמודד עם המשפוטיזציה, עם עודף הייעוץ המשפטי, עם שכבות הבירוקרטיה ועם אותו מנגנון פקידותי שמנהל לא פעם את המדינה במקום הדרג הנבחר?
כאן כבר יש מקום לדיון אמיתי. לא די בזה שהמועמד לא יהיה "איש של מישהו". הציבור הלאומי מצפה לנציב שירות מדינה שלא יבוא רק לנהל את הקיים, אלא גם לנער מערכת שהתנפחה במשך שנים והפכה פעמים רבות לכלי בלימה נגד מדיניות ממשלת ימין. אם כהן הוא האיש הנכון למשימה הזאת, זו השאלה שצריכה לעמוד במרכז. לא משחקי הקרדיט בין הליכוד לסמוטריץ’.
בסוף, צריך לומר את האמת הפשוטה: אם נתניהו רוצה את דורון כהן, אז זה קודם כל מינוי של נתניהו. אפשר לאהוב את זה, אפשר להתנגד לזה, אפשר להתווכח אם זו הבחירה הנכונה, אבל אי אפשר מצד אחד להציג את נתניהו כמנהיג ששולט בכל פרט, ומצד שני למכור לציבור שהוא "נגרר" פה אחרי סמוטריץ’. זה לא רציני, וזה בעיקר לא אמין.
בליכוד צריכים להחליט: הם רוצים להיאבק על מהות, או להמשיך לייצר ספינים על קרבות חצר. כי אם כל מינוי יהפוך מיד לעוד סיבוב של חשבונות פנימיים, אל יתפלאו כשהציבור יתחיל לחשוב שהבעיה איננה בדיפ-סטייט, אלא גם בכמה פוליטיקאים שמעדיפים תדרוכים על פני הנהגה.
