14 ימים שעלולים להפיל את כל המהלך
אם השינויים המוצעים הם למעשה תיקוני חוקה, אי־עמידה בפרוצדורה שקובעת חוקת הליכוד עלולה להביא לביטול המהלך כולו ולהחזיר את התנועה למתווה הפריימריז של 2022.
בשבועות האחרונים הולך ונרקם בליכוד מהלך רחב היקף. לא מדובר רק בצמצום המחוזות. על הפרק עומדים גם מתן אפשרות לחברי כנסת מכהנים להתמודד במחוזות והצעות נוספות הנוגעות לאופן הרכבת הרשימה לכנסת.
אבל כאן בדיוק מתחילה הבעיה.
יש הבדל מהותי בין שינוי תקנון לבין שינוי חוקה. תקנון אפשר לשנות בהליך פשוט יותר. אולם כאשר משנים הוראות המעוגנות בחוקת הליכוד, כבר מדובר לכאורה בתיקון חוקה, ועל תיקון חוקה חלים כללים אחרים לחלוטין.
חוקת הליכוד קובעת פרוצדורה ברורה: הצעה לתיקון חוקה חייבת להיות מונחת בפני חברי הוועידה לפחות 14 ימים מראש. הדרישה הזו אינה עניין טכני. מטרתה לאפשר לחברי הוועידה ללמוד את השינויים, להתייעץ ולהגיע להצבעה כשהם יודעים בדיוק על מה הם מצביעים.
אם לא ניתנה הודעה של 14 ימים מראש, ואם לא מולאה הפרוצדורה שנקבעה בחוקה, ייתכן בהחלט שתעלה הטענה שכל ההליך אינו עומד בדרישות החוקה.
וכאן נמצאת הסכנה האמיתית למי שמוביל את המהלך.
אפשר לנצח בהצבעה בוועידה, אבל להפסיד בבית הדין. אפשר אפילו לנצח גם בבית הדין, אך למצוא את עצמך בבית המשפט המחוזי, שם תעלה הטענה שלא מדובר בשינוי תקנון אלא בתיקון חוקה שבוצע ללא ההליך המחייב.
אם ערכאה שיפוטית תקבל את הטענה הזאת, כל המהלך עלול להתבטל. המשמעות עלולה להיות חזרה למצב המשפטי שהיה קיים לפני השינויים – כלומר, למתווה הפריימריז של 2022.
לכן, מי שמבקש לבצע את השינוי הגדול ביותר בליכוד צריך להקפיד יותר מכולם על חוקת הליכוד. לא מפני שהחוקה מפריעה לשינוי, אלא מפני שהיא קובעת כיצד משנים אותה.
בסופו של דבר, השאלה אינה רק איזה מודל עדיף לליכוד. השאלה היא האם רוצים שינוי שיחזיק מעמד, או ניצחון של ערב אחד שיקרוס בבית הדין. לעיתים, הדרך שבה משנים את הכללים חשובה לא פחות מהכללים עצמם.
