הבלוף הדרוזי

יש לי אליכם שאלה אבל תחשבו טוב-טוב לפני שאתם עונים: מיהו המגזר שיש לו את עודף הייצוג הגדול ביותר בכנסת? לא, זה לא החרדים, זה גם לא המתנחלים וזה אפילו לא הטבעוניים... זה כמובן המגזר הדרוזי. יש נציגים דרוזים בליכוד, במפלגת העבודה, בכולנו, בישראל ביתנו ואפילו בבל"ד היה... קחו למשל את מפלגת הליכוד: פעם אחר פעם הוא שומר ברשימה מקום ריאלי לנציג דרוזי. בכנסת ה-16 היו שני דרוזים ברשימת הליכוד (מגלי והבה ואיוב קרא). אפילו כשאיוב קרא מונה לתפקיד שר, הוא לא מונה כשר אחראי על המגזר אלא הוא מונה לתפקיד הביצועי של שר התקשורת. וכל זאת למרות שפעם אחר פעם הליכוד אינו מקבל קולות במגזר הדרוזי. הוא פשוט אינו מקבל! לא פעם עלתה בליכוד טענה ולפיה המנדט שהדרוזים מקבלים ברשימה אינו הוגן. אבל הוא כן הוגן. אתם יודעים למה? כי אנחנו בליכוד יודעים להעריך את ברית הדמים ואת ברית החיים שיש עם המגזר הדרוזי. ואגב, גם ברשות המבצעת, דהיינו במשרדי הממשלה, יש ייצוג מכובד מאוד לדרוזים, כולל תפקידים בכירים. צריך לומר את האמת: הדרוזים נאמנים למדינת ישראל אבל טענות בדבר קיפוח כלפיהם – אינן נכונות בעליל! הלוא כאשר משווים את מצב הדרוזים בישראל לעומת מצבם בסוריה ובלבנון, הרי שמכל הבחינות מצבם בישראל טוב בעשרות מונים – אם זה מבחינה כלכלית ואם זה מבחינת חופש הדת המוחלט שהמדינה מעניקה, כולל מתן מעמד מיוחד להנהגה הדתית. אז מאיפה לעזאזל פתאום צמחה המחאה הדרוזית הנוכחית? התשובה היא מאוד פשוטה: כל המחאה הזו נשענת על השמאל הישראלי ועל אנשים כמו אמל אסעד, שכבר לפני כעשרים שנה רצה מאוד להיכנס לכנסת דרך מפלגת המרכז מנוחתה עדן. בקצב הזה עוד נראה אותו בכנסת הבאה באחת מרשימות מפלגות השמאל: יש עתיד, העבודה או מרצ. מובילי המחאה הדרוזית שיצאו בהתקפה על חוק הלאום הם בעלי עניין פוליטי גרידא. שימו לב מה קרה כאן: מיד עם הביקורת, קמו לא מעט דרוזים שהודיעו שהם בהחלט תומכים בחוק הלאום אך באופן מובהק לא שמעו אותם בתקשורת כמו את שליחי הקרן החדשה. בשורה התחתונה, המהומה הדרוזית, שהתעוררה בעקבות חקיקת חוק הלאום, היא עבודה בעיניים. ועוד מילה על אמל אסעד, שקרא לישראל מדינת אפרטהייד (הוא אמנם הכחיש זאת אך מבדיקה התברר כי ההכחשה הזו היא שקרית): אמל, אתה לא רק מסית סדרתי – אתה גם שקרן סדרתי!