האיחוד האירופי וישראל : כיוונים חדשים

על אף חילוקי הדעות ישראל והאיחוד האירופי לא יוכלו להמשיך ולהצליח בלי שיתוף הפעולה ביניהם. לפיכך, יש למצוא כל דרך על מנת להקטין את המחלוקות. חזרה מביקור במוסדות האיחוד רק ממחיש זאת עד כמה הסכמי אוסלו היו הרסניים עבור ישראל ועבור העולם יעידו על כך דמם של אלפי הנרצחים וחוסר האחריות של המנהיגים בשני הצדדים שהובילו את ההסכם. פרס נובל לשלום שקיבלו רבין ופרס ז"ל ויאסר ערפאת ייחקק בדפי ההיסטוריה כפרס נובל אירוני. ואולם, נזקו הנסתר אך ההרסני לא פחות בא לידי ביטוי בכך שמדינה פלשתינית הפכה לנורמה מקובלת שאין בלתה, בעיקר במדינות האיחוד האירופי שהאמינו ברעיון עוד לפני שהתקבע בשמאל הישראלי. מדינות האיחוד ממשיכות להאמין בו למרות המעשיים הנוראיים ארוכי השנים : מיאסר ערפאת ועד לאבו מאזן והחמאס. אמת. אבו מאזן לא נוראי כמו ערפאת. יו"ר הרשות הפלשתינית הנוכחי הבין בעיצומה של אינתיפאדת אל אקצא כי האלימות הגואה תביא לחיסולה של החברה הפלשתינית אך אי אפשר להתעלם מההסתה שמשתוללת בתחומי השטחים עליהם הוא אחראי, את מימון הטרור האין סופי ואת העובדה כי הוא עודנו מכחיש שואה מוצהר. ואף על פי כן, כאשר בוחנים את היחסים בין האיחוד האירופי – ובעיקר בין המדינות המרכיבות אותו – לבין ישראל הרי שהיחסים מעולם לא היו טובים יותר. לא רק בתחומים כמו מדע וכלכלה. האיחוד האירופי הוא שותף הסחר הראשון של ישראל. גם במישור הפוליטי היחסים מעולם לא היו טובים יותר. כאמור, עד שמגיעים לעניין הפלשתיני. על פי המלצת המשלחת האירופית בישראל חזרתי בשבוע שעבר מביקור בבריסל ובשטרסבורג הודות להזמנה של ה – EUVP : תכנית המבקרים של האיחוד האירופי. הביקור כלל פגישות, סיורים ורבי שיח עם גורמים מרכזיים מאוד במוסדות האיחוד האירופי, אך לא רק. שמחתי לגלות את הפתיחות ואת הרצון לדיאלוג מכיוון מוסדות האיחוד. הנה כי כן, במהלך הסיור ביקשתי למצוא תשובות למספר שאלות :

הטרידה אותי במיוחד התחושה שהאיחוד האירופי, על פי פרסומים מסוימים, מממן גורמים ברשות הפלשתינית שמפנים חלק מכספיהם למימון ישיר ועקיף של טרור. אחרי ככלות הכל, הדבר עומד בניגוד לערכי היסוד של האיחוד וברור לי שהמממנים לא רוצים שזה יגיע לשם.
מה מעמדה הנוכחי של ישראל בתוך מוסדות האיחוד לאור הערכים המשותפים שאנו חולקים מצד אחד אך לאור חילוקי הדעות בהתמודדות עם הטרור מצד שני?
לברר עד כמה שניתן (כי אף לא אדם אחד בעולם יודע מה הולך לקרות) איך הולך להיראות הברקסיט וכיצד האיחוד האירופי ייראה אחרי אותו ברקסיט?

נפגשתי עם חברי פרלמנט אירופי, בעיקר משמאל. שכן, זה מאוד משעמם לפגוש את אלו שדומים לך בהינתן שמסגרת הזמן שלך מוגבלת. פגשתי גם נציגים של הנציבות האירופית העוסקת בענייני חוץ ובקשר עם ישראל, כמו גם את אלו שאחראים על מימון הרשות הפלשתינית. ולא אשכח את הפגישה עם נציגי המחלקה האחראית על המלחמה באנטישמיות של האיחוד עצמו. לא מעט פעמים שוררת בישראל התחושה שלאיחוד האירופי לא באמת אכפת מאנטישמיות אך פגישה עם עובדי המחלקה מראה בדיוק הפוך. הגעתי מצד אחד למסקנות חד משמעיות אך מצד שני היו סוגיות שבהן לא הצלחתי להגיע למסקנה נוקשה ואני סבור כי הדינמיקה ביחסים היא זאת שתתווה את הדרך. אז אתחיל מהבסיס : למרות שגם בישראל וגם באיחוד האירופי יש ביקורת דו צדדית די נוקבת, כל אחד מהצד שלו, הרי שהערכים המשותפים מחייבים אותנו לא רק לעודד יוזמות של דיאלוג ושיתופי פעולה אלא גם לשים על השולחן את חילוקי הדעות הקשים ביותר ולשוחח עליהן. ייתכן שלא נמצא הסכמה מלאה אך בוודאי שנוכל להסכים הרבה יותר על דרכים לשיתוף פעולה מאשר בכלל לא. כך למשל, ישראל לא מתנגדת למימון הרשות הפלשתינית אך בישראל מודאגים מכך שישנם סכומי כסף המגיעים כתרומות מהאיחוד האירופי והולכות בדרך עקיפה למימון צורות של טרור. ראוי להדגיש : הדבר נעשה בניגוד לדעתם של אנשי האיחוד. חשוב מעל לכל ספק לומר שהובהר לי בפגישות עם האחראים על הנושא שהתמיכה הכספית של האיחוד האירופי לרשות הפלסטינית מועברת ישירות לתשלום משכורות ופנסיה של עובדי הרשות האזרחית, בעיקר מורים, רופאים, אחיות וכן הלאה כ"קצבאות סוציאליות" המשולמות ישירות לאלו שבאמת צריכים את המימון. זאת ועוד, אותם נציגים ביקשו להבהיר שכך הם יודעים בביטחון של 100% לאן כל אירו הולך. כמובן שמקבלי המשכורות נבדקים מול רשימות סנקציות בינלאומיות ונציגי האיחוד מוודאים שאף אחד מהם אינו מעורב בטרור. הנה כי כן, באיחוד בטוחים שאין מימון לטרור. מצד שני בישראל אנו בטוחים שזה כן קורה. הייתי בהקשר הזה מציע להקים מנגנון בדיקה משותף שבסופו של יום יביא למניעת מימון גורמים בעייתיים. זה משרת את האינטרסים של כל הצדדים. חשוב לא פחות בהקשר הזה שתהיה אוזן קשבת אצל שני הצדדים. נכון להיום, האיחוד האירופי מחובר מאוד לשמאל הישראלי. אך הימין הישראלי בראשות הליכוד ימשיך לשמש גורם מרכזי שאין בלתו בפוליטיקה הישראלית. בקרב שני הצדדים קיימת מידה של אנטגוניזם ערכי. אך עם אנטגוניזם לא מצליחים להתוות דרך לשיתוף. יוזמות כמו אלו רק יגבירו את שיתוף הפעולה לטובת הכלל. זה לא סוד שהעולם משתנה. ברור כבר לכל כי גם דינמיקת היחסים בין שני הצדדים משתנה מדי יום. ראש הממשלה בנימין נתניהו פרץ דרכים בינלאומיות חדשות לישראל בסין, בהודו, ברוסיה, באפריקה בדרום אמריקה ובעוד מקומות בעולם. ארצות הברית, בייחוד תחת הנשיא טראמפ, היא בעלת ברית מאוד חשובה של ישראל אך גם בישראל וגם באיחוד האירופי יודעים : אנחנו שכנים שחולקים ערכים משותפים. היחסים הכלכליים מעולים ובתחומים נוספים יש שיתוף פעולה שפעם רק חלמנו עליו. ובכלל, בעולם משתנה כמו שתיארתי היחסים ההדדיים קריטיים לשני הצדדים. הציונות נולדה באירופה וישראל עבור לא מעט מהאירופים היא ערש נאורות באזור שמייצג ערכים בדיוק הפוכים. מציאת כיוונים חדשים בהקשר הזה ישרת את שני הצדדים וקריטי שהדבר לא יישאר בגדר הצהרה בלבד.