גדעון סער נפרד מד"ר מיכאל אבן

מחרתיים נשב בביתנו סביב שולחן החג ונקבל את השנה החדשה, בלעדיו. בלי סבא מיכאל. בלי חותני, ד״ר מיכאל אבן. מיכאל (״מישה״), פסיכיאטר במקצועו, עבד שנים ארוכות ב״אברבאנל״. הוא היה אדם ברוך-כשרונות, אינטלקטואל, משכיל ורחב-דעת, ציוני מובהק. חייו של מיכאל, בן לניצול שואה, לא היו קלים ורוצפו בהתמודדויות. הוא ופנינה, אמה של גאולה, נאבקו לעלות לארץ-ישראל מליטא, שבברית-המועצות הקומוניסטית וזכו לעשות כן לפני 46 שנה. הוא ומשפחתו התמודדו שנים רבות עם מחסור כלכלי. הוא זכה ללבוש את מדי צה״ל ולשרת כחובש קרבי בחטיבת ״גולני״, באותו גדוד בו גם אני שרתתי לימים: גדוד 12 (״ברק״). מיכאל היה בעל השקפת עולם לאומית מובהקת. הוא האמין כי ישראל יכולה וצריכה לסמוך רק על כוחה ועוצמתה והיה חבר ״הליכוד״ שנות דור ועד לפטירתו. הוא היה בן לדור שבסס, באמצעות עליתו לישראל , את תקומת עם ישראל בארצו וראה בה גאולה אישית ולאומית. מיכאל השאיר אחריו שלושה ילדים, בהם היה מאוד גאה: רעייתי גאולה ואחיה - דני ושלי, ו-11 נכדים, אותם מאוד אהב: תמר, יואב, איה, דוד , שירה, טליה, יפתח, יותם, אסא, מאיה ונוגה. בשנים האחרונות סבל מבעיות בריאות ושהה רבות בטיפולי דיאליזה. מותו הפתאומי הכה אותנו אתמול. לא קל לכתוב זאת: היום בשעה ארבע נלווה את מיכאל בדרכו האחרונה בבית העלמין בחולון, שם קבורים הוריו. בחרתי בתמונה מחתונתנו, לפני ארבע וחצי שנים. תמונה שמנציחה רגע של אושר והתרגשות. מיכאל, חותני היקר: נאבקת כל חייך. הקמת משפחה בארץ-ישראל. נוח על משכבך בשלום. נזכור אותך תמיד.