בין מהות לטרמינולוגיה: מדיניותו העקבית של ראש הממשלה

ד"ר גבריאלה ברזין במאמר מיוחד לליכודניק לקראת חג הפסח בבית הלבן יושב ידיד ישראל, שמחבב את ראש הממשלה בנימין נתניהו. בראש מעייניו של נשיא ארה"ב עומדים האינטרסים של העם האמריקאי, אך דומה שחיבתו לישראל ולנתניהו, מבטיחים שככל שיתאפשר, הוא ילך לקראת ישראל, ובמידה שתתגלע מחלוקת היא תתנהל באווירה של כבוד וידידות. יש גם מקום להניח, שהנשיא טראמפ, אף יטה חסד לישראל על התנהלות רגישה וחברית שיודעת גבולות. להבדיל מראש מפלגה קטנה שהביטוי "בכייה לדורות" חביב עליו במיוחד, ראש ממשלת ישראל ונשיא ארה"ב, מחויבים לתמונה הרחבה שלוקחת בחשבון את כל הפרטים מעמונה ועד איראן. הטענה של נפתלי בנט שבהסכמים עם טראמפ, נתניהו ממשיך את מדיניות שתי המדינות, מצביעה במקרה הטוב על התעלמות מכוונת ממדיניותו העקבית של ראש הממשלה, או במקרה הרע על הקושי של בנט להבין אותה. אפשרות נוספת, שבמצב כמעט אידילי בהשוואה לרוחות שנשבו בבית הלבן בשנים האחרונות, לקלקל את השמחה היא בבחינת נחמה פורתא. בכל הזדמנות אומר נתניהו ש"הסיבה שלא הצלחנו להשיג שלום במשך מאה שנה איננה ההתנחלויות, אלא סירובם העיקש של הפלשתינים להכיר במדינת הלאום של העם היהודי בגבול כלשהו". כמו במסיבת העיתונאים עם הנשיא טראמפ, נתניהו, מתמקד במהות ולא במינוח. גם בבר אילן, כשהכריז ש"בהסדר שלום אמתי", נהיה מוכנים "להגיע לפתרון של מדינה פלשתינית מפורזת לצד המדינה היהודית",  נתניהו סיפר "אמרתי בוושינגטון לנשיא אובמה שאם נסכים על המהות, הטרמינולוגיה לא תהיה בעיה". כזכור, בהתייחסות לאחת השאלות באירוע עם טראמפ, נתניהו סיכם את המהות כשתהה "למה אבו מאזן מתכוון במינוח שתי מדינות...על מה אנחנו מדברים-על קוסטה ריקה, או על איראן?". ב"קוסטה ריקה" שהיא מדינה דמוקרטית, נטולת סכסוכים, עם יציבות כלכלית, וכוח משטרה מצומצם, וללא צבא, הוא הציג מודל לשלום אמתי, שכרגע הינו תיאורטי למדי. ב"איראן" הוא התכוון לפסואודו-פתרון שינציח סכסוך אלים ומסובך, וירחיק כל סיכוי לשלום. במילים אחרות, על פי מדיניות נתניהו, המהות תקבע את טיב השלום, וכמו שלא ניתן להתפשר בנוגע לשלום שאנחנו מצפים להשיג בהסדר עם הפלשתינים, לא ניתן להתפשר על המהות שתבטיח את קיומו. המהות היא הנכונות של הפלשתינים לעשות פניית פרסה תודעתית שתישמע אותו דבר באנגלית ובערבית. על דרישות אפשר להתווכח, כך גם על הכותרת שתוענק לפתרון, אך אלה שניים בתור. מי שמתעלם מדיון במהות נוטה, כיו"ר "הבית היהודי", להקפיד על טרמינולוגיה, ולראות בנאום בר אילן את נאום "שתי המדינות לשני העמים". מי שמקפיד בענייני מהות, מבין היטב שנתניהו לא שינה את גישתו. טראמפ, אובמה, רפובליקנים, דמוקרטים, היום כמו אז, על פי נתניהו, שלום אמתי יובטח רק במידה שהפלשתינים יפנימו שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ורק במידה שהאחריות לביטחון ממערב לירדן תהא בידיים ישראליות. שלא כמו בנט, נתניהו מבין שהממשל החדש בארה"ב, קשוב יותר מקודמו לענייני מהות, וכפי שהעיר הנשיא טראמפ באותה מסיבת עיתונאים, פחות אכפת לו איך קוראים לזה – "שתי מדינות, מדינה אחת, או כל מה שיוסכם על ידי הצדדים". הערה זו, כזכור, זכתה לתילים של פרשנויות חפות מכל מהות. בימין היו שראו בכך טקס קבורה לרעיון שתי המדינות, ובשמאל ראו בכך הנחת היסודות למדינה אחת שבתוכה שני מיליון פלשתינים בעלי זכות בחירה. אך אלה וגם אלה, בחרו להתעקש על טרמינולוגיה. שלום אמתי, אם יושג, יושתת על מהות. בתנאים אלה, לא רק לנשיא טראמפ, אלא גם לפלשתינים וגם ליהודים, ונקווה שגם לבנט, לא יהיה אכפת מהתוויות. דר' גבריאלה ברזין, קבלה את הדוקטורט מאוניבסיטת הרווארד. מומחית לפילוסופיה יהודית ולפילוסופיה ערבית, ומרצה במרכז הבינתחומי, הרצליה