אוויר חם ארדן עולה על טרמפ חדש
אם לא הייתי רואה זאת במו עיניי לא הייתי מאמין: השנה היא שנת 2000, אמו של ביבי, צילה ז״ל, הלכה לעולמה. השבעה התקיימה בבית הוריו ברחוב הפורצים בירושלים. הגעתי לנחם בצוותא עם אמל אסעד. ראיתי את שרה נתניהו בכניסה לבית העמוס, התיישבתי ודיברנו. ממש מאחוריי הוא ארב בעצבנות, גלעד אוויר חם ארדן היה ממוקד מטרה, ברגע שקמתי הוא התיישב על יד שרה ולא עזב אותה. אחרי שניחמנו את ביבי ויצאנו, הספקתי לשמוע את שרה שואלת: ״אבל מי אתה?״ והוא משיב לה: ״גלעד מצעירי הליכוד״… עדי ראייה סיפרו לי לאחר מכן שהוא לא עזב את שרה.. כך הכל התחיל.
הטרגדיה של בנימין נתניהו היא בכמות הבגידות המטורפת על ידי אנשים שקירב ורצה ביקרם. לתומו חשב שמי שמלקק לו מלמטה, לא ישמן כמו ישורון ויבעט כשהוא למעלה. ארדן מעולם לא הרשים אותי: לא בקולו הפומפוזי, לא מהחשיבות העצמית המנופחת שהוא מעניק לעצמו ובוודאי שלא משום רישום שהשאיר באף תפקיד בו כיהן. גם כשהבין ביבי כי ארדן הוא לא רק בזבוז זמן מבחינת השקעה שאין בה תשואה אלא גם נזק (פארסת מינוי המפכ״ל שהסתיימה ברוני אלשיך), הוא הוסיף ופינק אותו בתפקידים הגדולים על מידותיו. את החשבון מגיש לו כעת ארדן בדמות ריצה מגוחכת לכנסת ברשימה שתזרוק מאתיים קולות לפח.
שותפו, יולי נבזלין, נטל גם הוא את ״כדור הבלבול״ וחי בסרט כבר הרבה מאוד שנים. כיו״ר כנסת ואחראי על הפינוקים הלוגיסטיים לאנשי הליכוד, זכה במקום הראשון בפריימריס וחלם כי הוא יכול להיות ראש ממשלה… מה הקשר באמת בין יולי לליכוד? הוא בכלל התחיל ב״ישראל בעליה״ והצטרף עם שרנסקי למפלגה ב-2003. חמו עמד בראש המגזין ״ליברל״ שהוא בטאון פרוגרסיבי שחבט בליכוד ובנתניהו בכל הזדמנות שהייתה לו. על מה דיברו אצלם בארוחות השבת? אבל מעבר למה שנראה כניגוד אינטרסים משפחתי, אני מתקשה להיזכר בהישג אחד ראוי לשמו של אדלשטיין בכל הקריירה הפוליטית שלו ולא רק בליכוד.
מי שהאזין למסיבת העיתונאים שלהם התקשה להאמין שמדובר באירוע אמיתי ולא באיזה מערכון סאטירי. ״אני מנעתי, אני עשיתי״… זר לא היה נקלע לאירוע, היה מיתמם לחשוב שמדובר במוטציה של צ׳רצ׳יל ובגין… כמו כל בלון וכמו כל תפקיד אליו נכנס בעבר עם הרבה אוויר חם, גם הפעם האוויר ייצא וארדן יתפוגג, בתקווה שהפעם תיגמר הקריירה שלו במקום הראוי לה: בפח האשפה של הפוליטיקה הישראלית.
