"הקול קול ברק וחלוץ – הידיים ידי סאנצ'ס ומקרון"

מאז ה־7 באוקטובר העולם כולו עוקב אחרי ישראל – ומהר מאוד מגלה שהביקורת החריפה ביותר לא מגיעה מקטאר או מטהרן, אלא מתל אביב ורמת אביב. קולות ישראליים – עיתונאים, מו"לים וראשי ממשלה לשעבר – לא רק מבקרים אלא מספקים את הדלק למדיניות העוינת כלפינו באירופה.

הקול מבפנים

גדעון לוי קורא לסנקציות על ישראל.

עמוס שוקן מבקש עונשים על המדינה ועל מתיישביה.

אהוד אולמרט מדבר על “פשעי מלחמה”.

אהוד ברק מוביל קמפיין של “מרי אזרחי” ומציג את ישראל כמדינה כושלת תחת ממשלת ימין.

משה (בוגי) יעלון מצטרף למקהלת “אסון לאומי” ומצטט בכל במה בינלאומית שההנהגה מסכנת את ישראל.

דן חלוץ ממהר לטעון שהמלחמה מנוהלת בפזיזות ושישראל מדרדרת לקטסטרופה מוסרית.

הידיים באירופה

ובדיוק כאן נכנסים מקרון, פדרו סאנצ'ס וסטארמר. כל אמירה מישראל הופכת עבורם ל”הוכחה” פנימית: אם ברק, בוגי וחלוץ אומרים – אז אפשר להצדיק לחץ, חקירות וחרמות. וכך, מה שנאמר בעברית בראיון ל״ידיעות״, נזרק יומיים אחרי כן בפריז או בלונדון כתחמושת נגדית.

למה זה מסוכן?

במקום מחלוקת לגיטימית בתוך הבית, הבכירים לשעבר מייצאים את ההאשמות כלפי צה״ל והמדינה החוצה – ומעניקים להן חותמת “ישראלית רשמית”. התוצאה: ידיהם של מקרון, סאנצ'ס וסטארמר נקיות – הם רק מצטטים “ישראלים בכירים” כדי לשלול מאיתנו לגיטימציה.

השורה התחתונה

הקול קול מישראל – ברק, בוגי, חלוץ, לוי, שוקן ואולמרט.

אבל הידיים? ידי מקרון, סאנצ'ס וסטארמר – שמלטפים את אותם “מבקרים” ביד אחת, וביד השנייה חותכים את הלגיטימציה של מדינת ישראל בעולם.