אין מיסוי ללא ייצוג
למרות שלמרבית משלמי המסים יש ייצוג רשמי בכנסת, בפועל הוא אינו מיושם כהלכה ואת מקומו תופסים מונופולים בחסות המדינה
פורסם לראשונה באתר NRG
ראשית ניצני המאבק על עצמאות ארה"ב נראו ביבשת אמריקה עת נחקק חוק הבולים האנגלי אשר חייב את כל המסמכים הרשמיים להיות מבוילים בבולי הכנסה.
תושבי המושבות בארה"ב, אשר נדרשו לפתע פתאום לממן את פעילות השלטון האנגלי באמצעות מסים אלו, מבלי שיהיו מיוצגים בפרלמנט, הקימו קול צעקה, מחו ברוב תוקף וקראו: "אין מסים ללא ייצוג". טענתם המרכזית הייתה כי אם הם מחויבים לשלם מסים הרי מן הראוי כי הם יהיו זכאים גם לייצוג הולם בפרלמנט.
בניגוד לארה"ב של המאה ה-18, הרי שבישראל של שנות ה-2000, למרבית משלמי המסים יש ייצוג רשמי כלשהו בכנסת. אולם מאחר ומיסיהם מממנים, בין היתר, מוסדות שלטוניים, אשר נוהגים איפה ואיפה באזרחים השונים, הרי שבפועל, אין הייצוג הציבורי של משלמי המסים מיושם בשטח כהלכה.
לא כל שכן ולא רק שהייצוג נעדר בפועל, אלא שאת מקומו תופסים מונופולים בחסות המדינה, האמונים על שורה של תחומים הנוגעים למעמדו האישי של האזרח. מונופולים אלה, ממומנים אמנם ע"י משלמי המיסים, אך אין הם מייצגים את האינטרסים שלהם; לא נערך בהם הליך תקין של בחירת נציגים; ולא ניתן מצדם כל דין וחשבון לציבור הבוחרים.
כך למשל חולשת הרבנות הראשית על תחומים שלמים הנוגעים לחייו האישיים של כל אזרח בישראל. בהיותה הסמכות הבלעדית לענייני נישואים היא מדירה אלפי פסולי חיתון ומאות אלפי "מנועי חיתון" על שום שונות דתית, מונעת מזוגות מעורבים מלהתחתן רשמית, ופוגמת בכל מסגרת אלטרנטיבית מוצעת - על אף שהמדובר בחייהם הפרטיים ובחופש מצפונם של מאות אלפי אזרחים משלמי מסים, אשר קרוב לוודאי יגדלו את דור ההמשך של ישראל.
בדומה לה, קיבלה חברה קדישא מונופול על תחום הקבורה. ביכולתה
נוסף לאלה, עומד על תילו המפוקפק מפעל הגיור האורתודוקסי - הגוף היחיד להמרת דת הנתמך על ידי משלם המסים (החילוני, המוסלמי, הנוצרי וחסר הדת) בחסות המדינה.
לא רק שאין עוד דת בישראל הזוכה לפריבילגיה מסוג זה, הרי שאין עוד זרם מקובל ביהדות שיכול לקבל דריסת רגל בתחום. באין כל אפשרות אחרת, גם החפצים להתגייר ולהצטרף לעם היהודי, נתקלים במסלול מכשולים מייאש, המעורר תחושת ניכור יותר מאשר תחושת קבלה והשתייכות.
ואם לא די בכך, הרי שנורמות השתמטות חרדים משירות צבאי או לאומי ומימון ישיבותיהם ע"י המדינה, כאשר לעיתים אף אין הם מכירים בריבונותה - יוצרות למעשה מצב הפוך של "יש ייצוג ללא מסים" עבור מגזר זה בלבד.
אין ספק כי כבודם של מוסדות דתיים ויהודיים אורתודוקסים במקומו מונח. חובה היסטורית מטילה על מדינת ישראל את האחריות לשמור על צביונה היהודי. אולם, אם נרצה לקבל פריבילגיות בינלאומיות המגיעות למדינות מפותחות ונאורות, יהיה עלינו לדחות כל מדיניות אנטי-דמוקרטית במדינה ולזכור כי לב ליבה של הדמוקרטיה טמון בהיות ציבור הבוחרים מיוצג.
באין שינוי במערך הייצוג הלכה למעשה, לא נותר אלא לקוות כי כפי שחוק הבולים הוביל למהפכה האמריקאית, כך תוביל המדיניות האנטי-דמוקרטית בגלגולה הישראלי למחאה אזרחית שתדרוש ייצוג הולם לאינטרסים של מיטב משלמי המסים בישראל.
