מאת-מנדי ספדי

עשר שנים עברו מאז החלה המהפכה בסוריה, והמשבר קפא, על רקע תסכולים רצופים, לכל מי שחלם על שינוי פוליטי במדינה. לפני עשר שנים, כשהחלה מחאה

אף אחד מהמומחים בדיפלומטיה הבינלאומית לא מצליח להסביר, את ההתלהמות של ממשל ביידן נגד סעודיה בסוגיית ח’אשקג’י, באותו יום של ההוצאה להורג של מנהיגי אופוזיציה

  שנה קשה עברה על ישראל ולא רק, אלא על העולם כולו הייתה שנה מאד קשה ומתעתעת ובעיקר בלתי צפויה, וזאת מפני שהמלחמה שניהלנו הייתה

עם זריחת השמש בישראל הפציעה ידיעה משמחת לא רק לעם ישראל, אלא לכל המזרח התיכון ותומכי השלום האזורי, ביקור חשאי של ראש ממשלת ישראל בנימין

רצח כשלעצמו הוא מעשה זוועתי ונתעב, ורצח ראש ממשלה הוא זוועתי ונתעב אלפי מונים, אך שימוש ברצח ראש ממשלה אחד כדי לפלג ולהסית שנאה נגד

טורקיה משנה פנים בשלבים הדרגתיים מאז שארדואן עלה לשלטון, אם כי השינוי אינו לקדמה ולפתיחות אלא חזרה לעידן האימפריה העותומאנית הקדומה, במהלכים מתוכננים היטב ומדודים

רבות דיברנו על שלום וחתרנו לשלום, אך אף פעם לא היה כמו הפעם טהור ואמתי, ולמרות שהבלבול לפעמים משתלט על העובדות שהרי זו פעם ראשונה

לעתים קרובות אנו רואים פוליטיקאים או ארגונים הקוראים לשלום או מבקשים שלום ודורשים אותו, מעטים מאוד הם עושי השלום ומביאים אותו בשקט וללא תג מחיר,