טור אישי

מזה מספר שבועות שאני עומד ומשתאה למראה חילופי המהלומות המילוליות (בינתיים…) בין תומכי “מנהיגות יהודית” ומתנגדיה, ובין תומכי ביבי לתומכי סילבן, כשבזכרוני עולים סיפורי חורבן

המונולוג שאתם מדחיקים העוני והסבל מגבשים אותנו, ועוזרים למחנכינו לטפח אצל ילדינו את השנאה אליכם. השנאה הזו, יש לה תכלית: היא תוקעת בתודעתם של הילדים

אף שזו מסורת רבת שנים, שחוג תגר מקיים ארוחות חגיגיות לכבוד ראש השנה,כאשר מר בנימין נתניהו ורעייתו שרה והרב הראשי ישראל לאו הם אורחי הכבוד,

 חלפה עוד שנה ואפשר לסכם אותה כשנת הביזיון הלאומי.היא, ללא ספק, היתה שנה של התדרדרות נוספת של מוסר וטוהר המידות במוסדות השלטון.  המשכנו להיות עדים

בעבר לא היינו מקשרים בין שדרות לקטיושות (קסאמים) , ובכל פעם שהיו אומרים קטיושה היינו הולכים עם הזיכרון לקריית שמונה, אך כיום הפכה שדרות למחליפתה

  זונה תגיד לכם: “הבעיה הייתה ה…תשלום הראשון”. אחרי שהתגברה על הבושה של התשלום הראשון, המחסום המוסרי נפרץ. לפיד ודנקנר אחרי התשלום הראשון. כשמדובר בראש

תגובתו של הממונה על יחסי החוץ בליכוד ושגריר ישראל בוושינגטון לשעבר זלמן שובל בעקבות מתקפת הטילים הבוקר:

מאמר גלוי לראש הממשלה שורות אלה נכתבות כדי להציע לך הצעה, ולהזהיר אותך: אל תהפוך את “קדימה” למפלגה דמוקרטית! אחרי שאזרחי ישראל גילו את נפלאות

סניפי הליכוד סגורים, הליכודניקים (אלה שנשארו) מחכים לימים טובים יותר, לליכוד  גדול, ליכוד שולט, ליכוד תוסס. ימים עצובים  עוברים על הליכוד, אבל אצל יוסי פלח

ייתכן ומוועידת השלום הבינלאומית שעתידה להתקיים בנובמבר לא יצא דבר וכבר נשמעות קריאות להנמיך ציפיות. אולם, קריאה של המפה המדינית וניסיון העבר מלמדים שהמגעים הנוכחיים