נרי אבנרי

הסיוט של אולמרט (תא במעשיהו), הוא הפנטזיה של הירשזון. אם לאולמרט אין בעיה לשקר לבוחרים שאמורים לקבוע את מעמדו בפוליטיקה, קל וחומר לשופטים, שבהחלטה אחת

אולמרט יודע, שלא חשוב איזה שקר יפיץ, נברני ארכיון לא יספקו את החומרים איתם מרסקים אמינות. אני הלכתי, וגיליתי שהאיש הזה לא מפסיק לשקר. בחלום

רוצים “צדק חברתי”? הסירו אותם מעל הגב השפוף של תושבי הדרום, והעמיסו אותם על הגב המוצק של תושבי הצפון. אם זה נראה לכם קשה- קבלו

אם לקוראים הרבים של ידיעות אחרונות מגיע לקרוא סיפורים עסיסיים על נתן אשל, למה שלא “אפנק” את קוראיי המעטים, באזכור הסיפור העסיסי של חיים רמון?

התקשורת שייעדה את חיים רמון למלכות, נאלצה לראות אותו לוחש על האוזניים של המובילים. לא כל העצות מפיו היו גרועות. הלכתי לארכיון, ומצאתי אחת טובה.

רחל המשוררת, בשירה הנפלא “יום בשורה”, מזהירה אותנו לבל ניקח מידיו של מצורע (מוסרית) שום דבר- אפילו יביא לנו את בשורת הגאולה. אדם הגון לא

אל תאמינו להם. אין שום עקרונות מוסריים בזעם הקדוש שראינו מהם. כל שקר, או בגידה שתחזק את האג’נדה שלהם תזכה לתשואות. הם נגעלו ממופז?- הם

גנבי המנדטים מקדימה מספרים לנו שאין תהליך מדיני בגלל נתניהו. יובל דיסקין נתן חיזוק, ועו”ד ויסגלס שמע, ואץ אל המקלדת. ועל אלה בדיוק נאמר: זכו

נדב פרי נמנה על העיתונאים הכופרים בטיעון לפיו התקשורת שונאת את נתניהו. את התמיכה הגורפת ביריביו הוא הסביר במילים: התקשורת הולכת עם המנצחים. על פי

אחרי פרישת ציפורה מהכנסת, אני מזכיר לרוני בראון, שהוא אמר על מי שלא יכבד את ההכרעה: הוא (או היא) לא ראוי לקדימה- וקדימה לא צריכה