נרי אבנרי

כשמגיע יום ההזכרה להתפוגגות שרון, ציפורה נוהגת להופיע בתקשורת כדי לספר לנו כמה היא מתגעגעת, ואיזה מנהיג ענק הוא היה. מאוד מסקרן לדעת מה הענק

אין כאן סכנה לדמוקרטיה, לא פשיזם ולא מקארתיזם. זה הכול שנאה. החרדה לדמותה הדמוקרטית של המדינה היא שקר. תסתכלו על הפרצופים ותראו: אלה אותם אנשים

תחזית מדינית היא תוצאה של חיבור נתוני אמת. משאלת לב היא מתכון בטוח להערכה שגויה… אני מתפוצץ מסקרנות לדעת איך, איך, איך יוסי שריד הגיע

מישנה: כי ככה הם אנשי האין-ספק: אנחנו לעולם ועד צודקים!- גם אם טעינו, והיריבים מהימין טועים!- גם אם צדקו. שני הקטעים שהבאתי, תכליתם אחת: לגרום

זה לא מוסרי ליהנות מפירות של ניצחון פוליטי שהושג בקומבינה אסורה. התקשורת הייתה חייבת להכריז על מנהיג שניצח בקומבינה, כבלתי לגיטימי. זה לא קרה מפני

על פי הקוד שקבעו בכירי העדר, במאבק נגד נתניהו, יש מותר ואסור. מותר לשקר באופן חופשי- אסור להודות. העיתונאי יוסי ורטר מזכיר לנו, אפרופו האמירה

ציפורה יודעת, שמול האתגרים המדיניים, ממשלת אחדות היא צו השעה. הסירוב שלה מוכיח שהאינטרס האישי גובר אצלה על האינטרס הלאומי. הלכתי לארכיון…

מסרים ביטחוניים מעבירים למנהיגים בחדרי חדרים. בפומבי, מדברים פוליטיקה. בן כספית ממליץ להקשיב למאיר דגן. עם כל הצניעות, אני מציע לא להקשיב לשניהם.

מישנה: ומי ממנהיגי קדימה יזכה בעתיד לעטר את הפוסטר השני? כאן תהיה תחרות עזה בין שניים: יהיו שימליצו על מחליפו של שרון, אהוד אולמרט, ויהיו

מישנה: 17 שנה חלפו מאז שלשלו לכיסם רבין ופרס את כספי פרס נובל לשלום, ודומה שהשלום מעולם לא נראה רחוק יותר. חזון “השלום” של ערפאת,