בעז העצני

שרי ממשלת האחדות של 1985 שתמכו כמעט פה אחד ב”עיסקת ג’יבריל” שבה שוחררו 1150 מחבלים תמורת 3 חיילים שבויים, ידעו היטב כי החלטתם תעלה בנהרות

כך הצליח הליכוד ביו”ש ללא ספק, הפעם היה בכל הארץ קל יותר לשכנע להצביע לליכוד מאשר בבחירות הקודמות. הכישלון האינסופי של “קדימה”, שתי מלחמות, ערימה של

יחסית לסקרים המחמיאים כחודש קודם, 27 המושבים שקיבל הליכוד, מהווים מכה קשה, תוצאה בלתי נמנעת של התנהלות תמוהה ביותר.

כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלה עמדה בסימן שאלה גדול פחות מחצי שנה לאחר שקמה כתוצאה מהכישלון הרב התחומי בלבנון. ישועתו הגיעה ממקור בלתי צפוי

המצב בדרום יוצר הזדמנות לחשבון נפש לאומי לאור פרספקטיבה של 20 שנה. להלן כמה שאלות: -למה עכשיו? מה ההבדל העקרוני בין אשדוד ובאר שבע לשדרות

חוסר האונים הבלתי נתפס מצד מעצמה צבאית דוגמת ישראל מול מובלעת הטרור שנוצרה בעזה אינו מפתיע, זהו אותו חידלון שהוביל את ישראל ליצור אותה, יש

חוות פדרמן מספקת לנו הזדמנות להציץ למנגנון המשחק המכור הישראלי: פוליטיקאים, משטרה וגורמים מרכזיים בתקשורת פועלים כמכונה משומנת בשירות אג’נדה אבסורדית – פרו ערבית ואנטי

כולם מילאו את תפקידם. המטען שפצע את פרופ’ שטרנהל “הרים להנחתה” לתקשורת שהתגייסה למסע הסתה מורעל נגד הימין והמתנחלים. השמאל חגג את פסטיבל “הימין הקיצוני”,

עדיין לא ברור אם אולמרט באמת מתכוון להעביר את חוק “פינוי – פיצוי” לתושבי יו”ש או שמדובר בפירכוס אחרון במסגרת הרפלקס הקבוע שלו להביא לסדר

מכתב שהיה צריך להישלח למשפחת שליט ע”י ראש הממשלה- אילו היה לנו.