אריק זיו ויזר

אני יודע שכשמדובר באיש שעקר שמונת אלפים יהודים מבייתם, בתמורה להפיכת עזה לחמאסטן- אסור לומר את האמת. לאלה מבין הקוראים שיש אלרגיה לדברי אמת, מומלץ

אותי זה לא הפתיע, אמרתי את זה למרים מסרי איך שביבי נכנס למצודת זאב,”גם את תפוטרי אמרתי לה, בלי קשר לעבודה הנהדרת שאת עושה, את

גנבי המנדטים מהליכוד שערקו לקדימה, חוגגים את פירות בגידתם, מול עיניהם המיוסרות של נווה וסילבן. ואלה לא מפסיקים לשתף את הציבור בתסכולם. מבין השורות ניתן

את האמת, אין לי שום דבר נגד מתנחלי יו”ש, אבל אם הם עומדים כחיץ בין טילי קסאם לעיר שאני גר בה (כפ”ס), אז לא איכפת

רק משפט אחד היה חסר שם בכיכר ושלא נאמר במפורש: גנבתם לנו את המדינה. שוב הכיכר מלאה בלחם אחיד – ישראל השבעה, המבודלת, המתנשאת והמתנכרת.

לא הניצחון המזהיר שלו על נסראללה, הוא שמדריך את ראש הממשלה להדיר לשונו מראיונות, אלא החשש משאלות בנושאים שמעסיקים את אנשיו של ראש אגף החקירות,

שלושה אירועים משמעותיים הנוגעים למדינת ישראל וליחס עם המיעוטים שבה התרחשו השבוע וחשפו את ערוותם של כל הצדדים המעורבים בדבר אך בעיקר את ערוותם של

בענין החשמל לעזה שוב התגלתה ממשלת ישראל הנוכחית כממשלת “קוני למל”. מבלי להכנס עכשיו לשאלה אם הפסקת חשמל היא באמת הדרך הטובה ביותר להילחם בטרור

רבין איננו, ואין טעם להרחיב סרה באיש. אבל המיתוס ישנו, והוא מפלג את העם. שלושה ימים רצופים, נחשפו צרכני התקשורת לשני מסרים שיש ביניהם קשר.

כשיצחק רבין המנוח טבע את המונח “נשורת של נמושות” בר רפאלי טרם העשירה את עם ישראל בנוכחותה, אך קשה לחשוב על מישהי או מישהו שיכלים