“הכושי עשה את שלו – הכושי יכול ללכת” אמר פעם כושי רימון לאחר שאימץ את מילותיו של המחזאי הגרמני הדגול פרידריך שילר. על פעילי הליכוד ניתן להחיל את המשפט הזה מאז אמצע שנות ה – 90.
בחזרה ל – 73′ – כיצד מאבד הליכוד מהרלוונטיות שלו. לכל הפרקים עד עתה – לחצו כאן
ראשית, אפתח ואומר : פרויקט “חזרה ל – 73′” יכיל מספר פרקים והוא ינסה לגעת בכל סוגיות המורסה של הליכוד. עוד אדון על המסרים הלקויים, על כך שהליכוד מצטייר כישן, על מלחמות היהודים בין נבחרי התנועה, על מלחמות היהודים המטופשות בין פעילים בתנועה ועל וסוגיות נוספות. הוא יכאיב ויפגע בכולנו אבל אם אשתמש בפרפרזה אומר שאם אנו רוצים לחיות פוליטית עלינו לעשות ניתוח כואב.
הפעם אגע בנשמת אפה של תנועת הליכוד. אלו הם גורמים הכרחיים להצלחה אבל לבדם הם לא מספיקים לניצחון בבחירות – פעילי הליכוד. וחשוב להבין : מפלגה עם פעילים כושלים לא תצליח. היא חייבת פעילים אשר ניצחון בבחירות הוא גורם המוטיבציה הראשון אצלם. מעקב אחר הנעשה מעלה כי כך היה עם פעילי יש עתיד בבחירות האחרונות. ובכלל, הייתה סינכרוניזציה מלאה ביניהם לבין מטה הבחירות המרכזי. דבר שכזה לא היה במטה הבחירות של הליכוד 2013, אבל זה מוכרח להיות מטה הבחירות של הליכוד 2017 או בשנה שבה יתקיימו הבחירות הבאות. כרגע זה נראה רחוק. אפילו רחוק מאוד.
אז קצת היסטוריה : הראשון שהעניק כוח לפעילי הליכוד היה יצחק שמיר ז”ל שכראש אגף ארגון חיזק את הסניפים ואיפשר, ביחד עם מנחם בגין, עוד לפני בחירות 77′, לקבוצות שונות בחברה הישראלית המתהווה להיות חלק משמעותי במפלגה. עם השנים עלה כוחם של הפעילים. הוא עלה בצורה אקספוננציאלית עד כדי כך שחלק לא מבוטל מהם איבד כל פרופורציה ביחס למעמדו. הדבר התחזק לאחר אירועי ביתן 28 שבהם דאג איווט ליברמן לתת את סמכות בחירת חברי הכנסת של הליכוד למרכז מצומצם. התוצאה : הרושם של “עבד כי ימלוך”. אפילו עוזי כהן ז”ל, אדם ששירות הציבור היה בראש מעייניו, זכה לדמות נלעגת בתוכנית “ארץ נהדרת”. יוצרי התוכנית היטיבו להבין את כוח היתר אותו השיג וללגלג עליו. הם לא הבינו שהוא היה משרת ציבור. הוא, יש להדגיש, הגזים. וכך, עד שנת 2006, השנה שבה החליט נתניהו להוציא את הכוח מהמרכז ולהחזירו לעשרות אלפי המתפקדים, היו חברי המרכז אימתם של נבחרי הליכוד. כאשר חברי המרכז היו נכנסים לכנסת היו הח”כים עוברים לדום. ממש כך. ובכל דום שבו הם נעמדו כך הם תיעבו יותר את הפעילים. וכך נוצרה לה מציאות א נורמאלית : במקום שהפעילים והנבחרים יפיקו במשותף את המירב לתנועה הם הפכו פשוט לחבורה של אינטרסנטים צרים, שקרנים ונוכלים.
מהבחינה הזאת, 2006 מהווה את היציאה לעצמאות של הח”כים מהפעילים. אבל אליה וקוץ בה. מדוע ? משום שבכל זאת, נבחרי הליכוד היו צריכים את הפעילים הללו לצורך בחירה בפריימריז. ידועה בתנועה התופעה של שני חברי כנסת בליכוד שהיו טופחים על גבם של מספר חברי מרכז התנועה. הם ניצלו אותם היטב לצרכי פריימריז ושנייה לאחר שהצליחו להיבחר לרשימה החלו להתעלם מאותם חברי מרכז שעזרו להם. חלק לא מבוטל מנבחרי הליכוד לגלגלו על הפעילים ככאלו שניתן היה להשתמש בהם ועתה אין צורך בהם יותר. “השתמש וזרוק” הייתה סיסמא פופלארית פנימית . הפעילים הללו צוטטו לא אחת כמי שלא יעזרו יותר לאותם ח”כים אבל בפריימריז האחרונים הם נראו מתרוצצים עם חולצות של אותם ח”כים עליהם. הסיפור השחוק ידוע : אותם ח”כים קראו להם שתי שניות לפני הפריימריז, ליטפו להם את האגו וקנו אותם בסיסמאות כמו “חטאתי, “פשעתי”. ממש כך. והפעילים : הם האמינו להם כמו שיות תמימים.
יותר מכך, בשל חוסר היכולת של נבחרי הליכוד לסבול את הדרישות הבלתי נגמרות והמופרכות של הפעילים הם לא הפסיקו להשמיצם בפני עיתונאים. כן, הציפייה שח”כ יבוא לאירועים חסרי חשיבות לחנוכת הבית של הבן דודה הרביעי של חבר מרכז היא ציפייה מוגזמת ומטרידה. כתוצאה מכך, אלו הראשונים וגם האחרונים מסתכלים עד היום על פעילי ליכוד כעל מוטציות אנושיות. אין זה משנה אם פעיל הליכוד הוא דמות חיובית, צדיק או פשוט אדם שרוצה לתרום לחברה – הם תמיד יתפסו אותו ככזה וינסו להנציח את התופעה. בדרך הזאת, הם מטילים כתם על פעילים של תנועה שלמה ועם עיצוב התדמית הזאת הם גורמים לאזרחים ואזרחיות ישראליות פשוט לברוח מהעולם הפוליטי ולהשאירו בידי מה שאני קורא “אנשי אי חזון”. לכל הפחות פעילים חסרי רבב יימצאו ביש עתיד או בבית היהודי.
כך למשל, בבחירות האחרונות נתבקשתי על ידי אחד מערוצי הטלויזיה להביא מרואיין שהינו חבר מרכז ליכוד שהתנגד לאיחוד של הליכוד עם ישראל ביתנו. העליתי שמו של מרואיין ראוי היודע להתבטא. אדם בעל השכלה אקדמית רחבה ואחד שמקיים פעילות עסקית ענפה. תשובת המפיקה הייתה : “אני מחפשת מישהו עילג”. אז נפל לי האסימון לגבי יצירת הדיסוננס בין יוצרי הטוב בפוליטיקה לבין התדמית שיוצרים להם.
ובוודאי, כאשר הם שומעים את לשכת ראש הממשלה ולשכות השרים מתארות את הפעילים כסוג של וונדלים והם רואים חלק מאותם פעילים מתנהגים כך, הרי ברור שהם יחשבו כך. זאת ועוד, פעילי ליכוד שלא עזבו את התנועה ב – 2006 ונשארו בשעותיה הקשות ראו כיצד פעילי ליכוד שעברו לקדימה וחזרו עם נפילת המפלגה של אולמרט ולבני זוכים להעדפות בלשכות שרים, בקרבה מפלגתית ובבריתות פוליטיות חדשות. זאת הסיבה שהם ציטטו את המשפט שהבאתי במבואה : “הכושי עשה את שלו – הכושי יכול ללכת”.
ואם בתקשורת עסקינן : אם פעם הח”כים היו משרתיהם של חברי המרכז הרי שהיום הם משרתיהם של העיתונאים. שכן, הפריימריז הופך את הח”כים לתלויים בתקשורת. כך למשל, באחד מימי קיץ 2010 ישבו שני ח”כים לאכול ארוחת צהריים. לפתע נכנס פרשן פוליטי למזנון הח”כים. אחד הח”כים לקח את צלחתו ופשוט עבר לשבת עם העיתונאי. הוא לא התנצל ולא הסביר מדוע הוא עוזב את השולחן אלא פשוט עבר מקום. יותר מאוחר זה הפך להיות מובן : הח”כ תלוי בעיתונאי בניסיון להיבחר שוב. אם העיתונאי לא יפרסם אותו ויספק את תאוותו הבלתי נלאית לפרסום הרי שהוא לא יהיה מוכר מספיק ולא ייבחר. אין צורך יותר להשקיע מאה אחוז בפעיל ליכוד אלא בעיתונאי. על הדרך, אם אפשר להשמיץ פעילי ליכוד – מדוע לא ?
הדיסוננס בין פעילי הליכוד לבין נבחרי הליכוד בא לידי ביטוי בצורה מובהקת במערכת הבחירות האחרונות. כמה מהם אמרו לליכודניק שהם באו ופנו למטה הבחירות על מנת לתרום ממרצם אבל אף אחד לא היה מוכן לקבל אותם. יותר מכך, חלק מהם לא קיבלו בכלל תקציבים לפעילות. פעיל מהתענכים אמר לי : “תראה, שלום שלמה עובד עם בנט ואשתו מקבלת כסף מהליכוד”. פעילה אחרת מהצפון אמרה כי “באזור מסוים, מי שמנהל את מטה הבחירות של הליכוד ומקבל ממנו כסף אלו אנשי בנט. אם ככה אנו נראים, בטוח שלא ננצח בבחירות”.
זאת ועוד, פעילים המשתייכים למחנה של שר מסויים לא היה מוכנים לקחת חלק בקמפיין שבו משתתף שר אחר של הליכוד. סיסמת הליכוד ב – 1977 הייתה : “הליכוד – כוח 1”. על פי איך שזה נראה הסיסמא של הליכוד בבחירות 2013 הייתה צריכה להיות : “הליכוד – מלכוד 1”.
רבים מהפעילים כבר אינם מוכנים להישאר סוג של עבדים כפי שהם רואים זאת. “ראיתי את מה שכתבת על פראיירים מתים הם רק לא מתקדמים”, אמר פעיל מרמלה. “אתה רק שוכח שאנחנו לא יכולים להיות פראיירים לתמיד. אנשים כמונו הם חיות שטח וכל מפלגה צריכה אותנו על מנת להגיע לשלטון. לא נהיה עוד כושים אם זה יימשך במצב הזה. גם לפיד וגם בנט צריכים אותנו כי הם רוצים להיות ראשי ממשלה. והם יקראו לנו. קח למשל את אורי שני. הוא לא מייצג פוליטיקה חדשה אלא ישנה מאוד ויאיר צריך אותו. הוא גם יצטרך אותנו. ואז שסער, ארדן ובוגי יחפשו אותנו. ומנהיגי הליכוד לא יודעים אבל בנט עובד להם מתחת לאף. רק בשבוע שעבר קיים כנס חילוני לבית היהודי. מנהיגי הליכוד ישנים והשינה שלהם עלולה להפוך אותנו לחסרי חשיבות. אבל עד שזה יקרה אני אהיה חבר במפלגה אחרת. שהם יאכלו לבד את התבשיל שנוצר בשל ההתנהגות המחפירה שלהם. ובכלל, עם הכתבות שעשית כדאי לך לכתוב ספר על איך נפל הליכוד”.
הנה כי כן, כמו שהסברתי במבוא לפרויקט : הליכוד לא ייעלם אלא שעם מספר פעילים מועט הוא יהפוך להיות מפלגה בסדר גודל של מפלגת העבודה. בין 13 ל – 17 מנדטים, אבל לא רלוונטי.
*ואם תהיתם לגבי הכותרת הרי שהיא פרפרזה על הקטע “מקהלת העבדים העבריים” מתוך האופרה “נבוקו” של ורדי
http://www.youtube.com/watch?v=gNJT498c4sk
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר