“בבית הכנסת המרוקאי”

כל המתפללים שם מצביעים ליכוד. תשאלו אותם למה והם יגידו לכם אין למה, ליכוד זה הבית. גם אם יחימוביץ הסוציאליסטית תכבוש את הרשימה וגם אם פייגלין ינצח ויבנה להם בית מקדש הם יצביעו ליכוד, ממלכתיים אמיתים שבחיים לא יעזבו את הבית וגם לא את בית הכנסת.

קבלת השבת מגיעה אל סיומה. ממערב בית הכנסת קם לו צעיר מזוקן חיוור וצנום ובצעדים מדודים פונה אל “ההיכל”. בליבי אני מהמר על עוד דרשה משעממת וכבר אני סוקר בעיניי אחר העלון השבועי- אולי איזה סיפור על מרן שבא בחלום למרן אחר יעביר לי את הזמן יופי. הצעיר הצנום מגיעה לבימה, מניח ספר על הסטנדר ובניגוד לכל תרחיש אפשרי הוא פותח בשאגה אדירה שמטלטלת את הזקן שנרדם מאחורי. שני העלונים שישבו לי כבר בין הידיים נבהלים ונופלים לארץ. יש מצב שהחיוור הזה צעק עכשיו? ומזה הקול הזה שיש לו? לא ידעתי שחיוורים מעשנים. אני הולך להקשיב לו, מרן יחכה.

סדום, אומר המזוקן החיוור והצנום עם הכיפה הסרוגה, סדום היא אנטי-תזה לאברהם. בסדום נחקקו חוקים של אכזריות ורוע. “הכצעקתה” – אותה צעקה של הנערה שנרצחה באכזריות בידי אנשי סדום רק כי נתנה צדקה. צעקה שמלמדת על ממשל כסיל ושוטה שחוקיו חוקי שטן: אין צדקה, אין אהבה, אין הכנסת אורחים ושאף אחד לא ידבר על אלוהים. מנגד, משקיף אברהם, המונותאיסט הראשון, כחום היום הוא קם מריבצו, ביום השלישי למילתו ורודף אחרי שלושה שנראים כערבים,  הוא מתחנן אליהם שיכנסו לטעום את הטחינה של אמא שרה לרחוץ רגלייםואפשר גם טייק א-וואי. אוהל שפתוח מארבע רוחות, ממשל יחיד שחוקיו חוקי מלאך: יש צדקה, יש אהבה, יש הכנסת אורחים ושכולם ידברו על אלוהים.

המזוקן עם הכיפה הסרוגה מחייך “אתם מבינים?” הוא שואל ועדיין שואג “שני עולמות מנוגדים, של רוע ושל טוב, מחוקקים בחוקי היסוד של סדום ושל אברהם, מוצגים לנו כאן בפרשה בסמיכות. לנו יש אפשרות לבחור בסנאט ולחוקק פונדקאות בשם השוויון; להרחיב את הגיור בשם הדמוגרפיה והשירות הצבאי או למכור את אדמות המדינה בנזיד עדשים. מצד שני יש לנו אפשרות לבחור בכנסת ישראל ולתת חופש של זהות מינית אבל שלא מתורגמת לחוק ומקנה לו לגיטימציה; להאדיר את כוחה של הרבנות הראשית ולתקן את השחיתות שבה מהיסוד, לא לברוח לקל ולאסור ולגיור הלא גיור; להיות יהודים גאים בתורתם, כאלה שמעגנים את הצדקה במשפט כאברהם, נותנים לקפטיליזם לממש את יתרונו ולא הופכים אותו לחזירי.

אני מחייך ופתאום המזוקן הזה כבר לא כל כך חיוור וצנום. הוא צועק כאדמוני, מלא אנרגיות, והעיניים שלו צועקות צדק. מזוקנים אף פעם לא היו הטייפ שלי אבל יש מצב שמצאתי לי רב.

2. אפרופו “עשה לך רב” קריאתם של הרבנים הראשיים שעליית יהודים להר הבית מתסיסה וגורמת לרצח יהודים מזכירה את הסצנה הקודמת שלהם שבה קראו בכל שמות הגנאי האפשריים לכנסת ולכל חילוני שחושב שצריך לגייס חרדים. עכשיו כשדרעי-עמאר-יוסף התאימו את עצמם למיינסטרים השמלאני הם זוכים לחיבוק תקשורתי כאילו היו כחלון עטוף בסלולרי. קצת קשה לקבל את מרותם של רבנים שנלחמים על תפקידים ומדירים אחד את השני מכנסים פוליטיים. “ועשית ככל אשר יורוך” נאמר כהמשך לעליה אל הר הבית, כהמשך לבירור הלכתי מול הלווים, הכהן הגדול והשופט באותם ימים- מול קונצנזוס רבני. הגדרת הרבנים ככאלו מליגה א וליגה ד הופכת את מושג הרבנות לקרדום להתחפר בה ולא לכזו שאמורה להנהיג את צאן מרעיתה.

3. המזוקן הצנום והחיוור שיתק שם את כולם בהינו בו כמו שגברים בוהים בעיזים וחייכנו. ליכוד או לא ליכוד, מרוקאים או אשכנזים, כשעומד מישהו עם האמת שלו ולא מפחד לומר אותה אי אפשר לעצור אותו. אי אפשר היה לעצור את לוחמי המחתרות מלהקים מדינה ואי אפשר יהיה לעצור את הצנומים והחיוורים שצועקים פוליטיקה חדשה ומרתקת- אי אפשר ולא צריך.