30 להפצצת הכור בעיראק

מחר ימלאו בדיוק שלושה עשורים להשמדתו של הכור הגרעיני העיראקי על ידי שמונה מטוסים של חיל האוויר הישראלי. לא רק אומץ ליבם, תחכומם ותעוזתם של הטייסים הישראלים ראויים לציון אלא גם, ואולי בעיקר, תעוזתו של ראש הממשלה מנחם בגין שהחליט על ההפצצה. גם השאלה אם היה מניע פוליטי לעיתוי ההחלטה, זמן קצר לפני בחירות 1981, ראויה לדיון מעמיק.

בגין, עוד כשהיה מנהיג האצ”ל, ייסר את עצמו כאשר פקודיו מהמחתרת צעדו אל מותם בפעולות המרד נגד השלטון הבריטי, או בשעה שנגזר דינם למות בבית המשפט המנדטורי. גם לפני היציאה ל”מבצע אופרה” בשמי עיראק התחבט בגין רבות בשאלה אם כדאי לסכן את חיי הטייסים בפעולה שסיכויי הצלחתה היו נמוכים. אבל העובדה שהעיראקים היו על סף יכולת שימוש בנשק גרעיני ושאיומי סדאם חוסיין להשתמש בנשק זה נגד ישראל נראו רציניים מתמיד, הוציאה מבגין אקטיביזם המזכיר במשהו את זה של וינסטון צ’רצ’יל.

ההשוואה לצ’רצ’יל בלתי נמנעת. לפני מלחמת העולם השנייה נתן אדולף היטלר, כסדאם חוסיין אחריו, סימנים רבים לראייתו את המלחמה כמטרה נעלה. בעוד מנהיגי בריטניה וצרפת ביקשו למצות את המהלכים המדיניים והיו סלחניים כלפיו, צ’רצ’יל עמד והזהיר מעל כל במה אפשרית מפני הדיקטטור הגרמני. בשל כך תואר צ’רצ’יל על ידי בריטים רבים כנביא זעם.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה אמר לפוליטיקאים הבריטים: “ניתנה לכם האפשרות לבחור בין השפלה לבין מלחמה. בחרתם בהשפלה וקיבלתם מלחמה”. לאחר שהצליחו הגרמנים לכבוש חצי מיבשת אירופה תוך הרג מאסיבי, התמנה צ’רצ’יל לראשות ממשלת בריטניה והוביל אותה ל”שעתה הגדולה בהיסטוריה” בניצחון על גרמניה הנאצית.

בגין לא התייחס בסלחנות למעשיו ולכוונותיו של סדאם חוסיין. שמעון פרס, שהיה אז ראש האופוזיציה, ביקש למצות את המהלכים המדיניים כדי לסכל את בניית הכורים. בגין, שבשונה מצ’רצ’יל היה בעמדה שאיפשרה לו לקבל החלטה בזמן, הורה על ביצוע פעולת המנע שהצליחה.

מייד לאחר הפעולה הואשם בגין שהמניע לאישור הפעולה היה פוליטי משום שבאותה העת היתה נתונה מדינת ישראל בעיצומה של מערכת בחירות, שבה התמודדו בגין ופרס על ראשות הממשלה. בסקרי דעת קהל שנעשו לפני הפעולה, הוביל המערך של פרס באחוזים ניכרים על פני הליכוד של בגין. לאחר הפעולה השתנו הסקרים.

גורמים במערך זעמו על הפעולה, ותהו כיצד העז בגין לסכן את חייהם של יותר מתריסר טייסים עבור תועלת פוליטית. העובדה שכפועל יוצא של הפעולה ארצות הברית, ידידתה הגדולה ביותר של ישראל, חברה לברית המועצות והובילה במועצת הביטחון של האו”ם החלטת גינוי גורפת נגד ישראל, נתפסה כעדות לחוסר המחשבה המדינית שמאחורי הפעולה.

האומנם הפצצת הכור נבעה משיקול פוליטי? חשוב לזכור שאם פעולה כזו היתה נכשלת, סביר להניח שבגין היה מובס בבחירות; וכישלון לא היה עניין דמיוני – הצלחה לא היתה ודאית, ומתכנני הפעולה הביאו בחשבון שכמה מטוסים ייפלו.

בנוסף, שישה חודשים לפני הפעולה בעיראק הפסיד נשיא ארה”ב, ג’ימי קרטר, את כיסאו בהתמודדות מול רייגן. ההפסד התרחש על רקע הפעולה הכושלת של צבא ארה”ב שניסה להציל את 52 בני הערובה האמריקנים שהוחזקו בטהרן. בגין, שהיה מודע לכך, בכל זאת לא נרתע ועל כך הוא ראוי להערכה רבה יותר על ההחלטה שקיבל.

אומץ לב מנהיגותי יכול לעורר בנו השראה גם היום: ישראל שוב נמצאת בצל התחמשות גרעינית, והתבטאויותיו של נשיא איראן, מחמוד אחמדינג’אד, מזכירות יותר מתמיד את אלה של היטלר. יש המתקוממים על ההשוואה בין איראן לגרמניה של היטלר. אבל הדמיון בסכנה שמציבים השניים – כל אחד בתקופתו – אינו כה מופרך. אל לנו לשכוח שבאיראן מפתחים פצצה גרעינית על רקע הצהרות חד-משמעיות בדבר הצורך בהשמדת ישראל.

פורסם ב”ישראל היום”