יבוטל שִכרון הכוח המשפטי

האמצעי לבטל את שִכרון הכוח המשחית הזה הוא להבטיח בקרה על כל שלושת הרשויות – השופטת, המבצעת והמחוקקת. שהרי האמצעי הבסיסי של הדמוקרטיה למניעת עריצות הוא – הבטחת עיקרון הפרדת הרשויות באמצעות פיזור הכוח השלטוני בין שלושת הרשויות המאזנות ובולמות אחת את השנייה (“איזונים ובלמים”), כך שאף רשות לא תשלוט על רעותה, וזאת במטרה למנוע מגורם יחיד במדינה כוח מוחלט. לכן דרושה ביקורת ובקרה גם על כל המערכת המשפטית, כולל בית המשפט העליון והפרקליטות.

דמוקרטיה תקינה חייבת לאפשר לאזרחיה לקבוע מהם הערכים העדיפים עליהם באמצעות הנציגים שנבחרו על ידם, ולא על ידי מי שהתמנו לתפקיד. כך למשל – הערך של סיכון חיי אדם לעומת הערך של סבל של תושבים: אם קיים למשל שיקול של בניית גדר הפרדה שנועדה להבטיח חיי אדם לעומת האפשרות שהקמת הגדר תגרום סבל או קושי לתושבים ערבים, מחייב העיקרון הדמוקרטי הבסיסי להעניק את יכולת ההכרעה בעניין כזה בידי הרשויות שנבחרו על-ידי האזרחים – הכנסת והממשלה – ולא בידי הרשות השופטת, שאיננה בהכרח משקפת את דעתם של רוב האזרחים.
הסמכות שצריכה להינתן בידי הרשות השופטת, היא היכולת להכריע רק במקרה של לקונה בחוק (חלל בחוק שאיננו מתייחס לנושא הדורש הכרעה שיפוטית) או החלטות של הרשות המבצעת (הממשלה) שעלולות לקפח זכותו של מיעוט או של אזרח בודד במסגרת החוק הקיים.

אי לכך, “שלטון חוק” במשמעות של מתן סמכות בלעדית לרשות השופטת (שבראשה בית הדין העליון ובבסיסה הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה) להכריע בין ערכים, גם אם הם מנוגדים או אינם מתיישבים עם חוקים שקבעה הרשות המחוקקת, או מתן סמכות בלעדית להכריע בין עמדות מקצועיות של הרשות המבצעת לבין זכויות הפרט (כמו גדר הפרדה ביטחונית הגורמת סבל או הפרעה לתושבים) – יגרום לדיקטטורה עריצה של הרשות השופטת, דבר המערער את העיקרון הדמוקרטי הבסיסי.

לכן, דווקא כל אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם תמיד, כולל כל מגיני זכויות האדם, חייבים להיות הראשונים לתמוך בניסיונות להגביל את סמכויות הרשות השופטת ולמנוע ממנה השתלטות על הסמכויות שניתנו על ידי הבוחרים לרשות המחוקקת והמבצעת, מתוך הבנה שמשמעות “שלטון החוק” איננה מתן סמכויות בלתי מוגבלות למערכת המשפט להכריע בין ערכי יסוד, אלא רק לאפשר לה אכיפה יעילה של הערכים (והחוקים הנגזרים מהם) שנקבעו על-ידי רוב האזרחים.