המסמך השני של פורום פכ”ל יותר מעניין מהמסמך הראשון שלו
בעסקים, בדיוק כמו בחיים, יש חשיבות מי האדם עימו אתה סוגר עסקה; אם זה אדם שאתה מאמין לו, שכבר הוכיח עצמו, שלא שיקר לך —אתה יותר תיטה לסגור עימו עסקה. אם אמינותו מפוקפקת בעיניך —לא תעשה זאת. גם שאר אומות העולם מסתכלות כך על הדברים, וזה משפיע על איכות חיינו
חוסר אמינות גורמת להדרת השקעות, אי ודאות בשווקים, חוסר רצון לייצא/לייבא מהמדינה נטולת האמינות ולעליית מחיר הכסף. כל אלה משפיעים באופן מיידי על איכות חיינו, בדמות עליית מחירי המוצרים, ייקור ההלוואות והמשכנתאות, צמצום כמות המשרות ואיבוד היציבות הכלכלית.
אך מי מאיתנו יכול באמת לקבוע איזה חזון של איזו מפלגה הוא הנכון? כל אחת — ומרכולתה. לא לנו לאמר מי חולמת בהקיץ ומי תסחט מאזרחיה את כל המיץ. אך בעוד שניתן להתווכח מי מוכרת חזון יותר ישים, ומי פחות, אי אפשר להתווכח כשהוא נעדר ממרכולתה של תנועה.
זהו המקרה של בלון גנץ המלווה בבלון לפיד, ששתדלנים מנסים למכור לנו בקרנבל הבחירות הנוכחי, כשהם מלאי אוויר חם מישבנים צמאי כיסאות. שהרי החזון שתנועה זו מציגה הוא רק אחד — להיכנס לכנסת. מה עם קידום הפריפריה? הכלכלה? איכות חיינו? מבחינתם הדיונים הללו רלוונטיים לאחרי הבחירות. בינתיים יש חזרה גנרלית על סיסמאות עבר של ” איפה הכסף “. אולי כדאי לשאול את שר האוצר הכושל לפיד, על מה באמת הוא שרף אותו, כי זה לא נגרם ממע“מ אפס.
אמינות המפלגות נמדדת על פי דברי ומעשי נציגיה; תנועת הליכוד אומרת בקול ברור שתמשיך לשמור על ביטחון אזרחי ישראל. אמרה בעבר, וקיימה. מה לגבי ההבטחה לשיפור איכות חיי האזרחים באמצעות צמצום האבטלה, קידום החינוך, השקעה בתשתיות, ביטול הפריפריה, וקידום פלטפורמות לתעשיות העתיד? הליכוד ונתניהו הבטיחו, יישמו וממשיכים ליישם!
אבל אולי האלטרנטיבה בכל זאת טובה יותר? מהצד השני של שוק ההבטחות לבוחר עומדת
באסטה חדשה, המלאה בנוצצים מאובקים, שחברו להם יחד למטרה אחת בלבד — להיכנס לכנסת .מה לגבי הבטחתם לבוחר? האם הם רוכבים על הבטחות לקידום הפריפריה? ’ גנץ טוב לישראל’ לא מספק הסחורה. אז אולי קידום הכלכלה? זעקות ’איפה הכסף‘ לא באמת מציגות תוכנית כלכלית. אז אולי תוכנית מקיפה לשיפור איכות חיי אזרחי ישראל? גם לא. דברי מועמדי תנועת הבלון התורן מחדשים רק בריח הניילונים הניכר בקרב מועמדי הסרק החדשים, שהתחברו למכירה משותפת של עצמם, על חשבון כולנו.
היעדר המסר הנוגע למדיניות ביטחונית, כלכלית וחברתית, זועק ומשדר סימן שאלה לגבי אמינות הישראבלוף התורן בדמות ’ כחול לבן ‘. צלילה מעמיקה מציגה לדעתנו גם את היעדר האמינות; חילי טרופר ניסה מזלו במפלגת העבודה ולא צלח הפריימריז בה, אז בהזדמנות הראשונה למשבצת בכחול לבן — הוא הגיח. ומה עם אידיאולוגיה? מאידך, צבי האוזר מדבר על בניית התנחלויות יותר מהליכוד, אבל הוא היה בליכוד. מה פתאום קפץ לכחול לבן? שאלה נוספת למחשבה. אבל בזמן שהאחד מושך שמאלה והשני ימינה, גם כלכלית, השאלה היחידה היא לבוחר; האם הייתם מסוגלים לסגור עסקה עם גוף כזה? אתם הייתם מאמינים שהם יצליחו לקבל החלטה אחידה?
ומה לגבי מסיבת העיתונאים שקיימה הידרת ’ גנץ -לפיד ‘ הנפוחה מהאוויר החם של הבל הבטחות הבחירות הריקות מתוכן, תוך הדרת מי שהם עצמם טענו, כי הוא המיועד להיות שר האוצר של ממשלתם — אבי ניסנקורן? כיצד אנו אמורים להאמין שהוא יהיה שר האוצר? ואם בכל זאת מאמינים — אז מדוע הם מחביאים אותו? כיצד יקבלו זאת השווקים שאפילו מנהיגי התנועה אינם מאמינים במינוי שלהם עצמם לשר האוצר הדימיוני של ממשלתם הדימיונית? וכיצד אמורים לקבל זאת שווקי העולם? זאת לא ההתחלה שהכלכלה הישראלית מצפה לה.
ומה לגבי סתימת הפיות של ההידרה? שם חוששים, ככל הנראה, שהציבור ישמע מה באמת
חושבים שאר חברי מפלגתו של ניסנקורן על הכלכלה, על איכות חיינו, ועל החיים האזרחים. דוגמא לכך ניתן למצוא בהשתקה המכוונת של מיקי חיימוביץ ‘; דעתנית על שלל סוגיות, שכרגע, כנראה, סולחת להשתקה שנכפתה עליה רק בשל הרצון העז לשבת על הכיסא המיוחל. האם זה צעד של אמינות? של דאגה לאיכות חיי האזרחים?
האם גם בנושאי הכלכלה כך יתקבלו ההחלטות? ומה יקרה אחרי שהיא תהיה בכיסא ותחליט לא לעמוד מנגד ולפתוח פיה? כיצד תתנהל מדיניות כלכלית איתנה אז?
שאלות רבות עולות בדבר אמינות מי מהמפלגות המתמודדות כיום בבחירות לכנסת ה – 12 , אך דבר אחד ברור; רק הליכוד הוא האופציה הפרגמטית והאמינה —גם בכלכלה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
