אלי ורד חזן קרא את ספרו החדש של ד”ר אפרים אבן וגילה שם אוצר חדש שהוא ישן אך ראוי להדהדו
ב – 1944 נפגש מפקד האצ”ל מנחם בגין עם אנשי ההגנה אליהו גולומב ומשה סנה. האחרונים ניסו לשכנעו להפסיק את פעולות האצ”ל נגד השלטון הבריטי. בגין הסביר בפרוטרוט מדוע זה חשוב. לבסוף עבר גולומב לשפת האיומים: “אנו דורשים מכם להפסיק מיד… איננו רוצים שתתחיל מלחמת-אחים… אולם נהיה מוכנים גם לכך… ברור שאיננו מדברים על חיסולכם הפיסי, אולם התפתחות הדברים תביא גם לכך, היא תביא להשמדתכם. ואז לא חשוב מי התחיל הראשון – זה עניין של תעמולה והסברה”.
גולומב כמובן לא טעה. הוא פשוט הדהד את דבריו המפורסמים של יוליוס קיסר ש”את ההיסטוריה כותבים המנצחים”. מקום המדינה שלט מחנהו הפוליטי של נחום גולומב במשך 29 שנים רצופות והכתיב בצורה אכזרית את הנרטיבים השונים ששירתו אותו. כמעט 44 שנות שלטון של ממשיכי דרכו של זאב ז’בוטינסקי ודומה כי למרות שניצחנו מבחינה פוליטית ולמרות שהצדק ההיסטורי, הפוליטי והמוסרי איתנו, הרי שהרושם המתקבל הוא שכשלנו באופן כמעט אבסולוטי בהשרשת הנרטיב של זאב ז’בוטינסקי וממשיכיו והדבר לא התנחל בלבבות העם. יש לכך המון סיבות ואחת המרכזיות שבהן היא שלא היו סוכני שינוי בכלי התקשורת שיחוללו זאת. כאילו מביטים בשינויים המבורכים המתרחשים בעולם התקשורת בשנים האחרונות, שינויים שמדגישים את העובדה שאנשי המחנה הלאומי נכחו נפקדו בתוכו במובן הזה.
יש חריגים שניסו לשנות זאת ודומני שישנו חריג אחד בולט במיוחד : ד”ר אפרים אבן.
ד”ר אבן נשא בתפקידים לאומיים רבים ובהם יו”ר הוועד הפועל הציוני ועורך רבעון האומה ובמקביל שימש כאחד הכותבים והמרצים הפורים של המחנה הלאומי. עתה, לאחר עשרות שנים של עמידה בחזית הזאת הוא הוציא לאור ספר שאיננו ספר העוסק במחקר ספציפי של נושא מסוים או מביא סיפור אלא מדובר בספר המכיל שבעה חלקים שמורכבים מ – 50 רשימות מרתקות הנוגעות בשלל סוגיות העוסקות בזאב ז’בוטינסקי, מנחם בגין, האצ”ל, הלח”י, יצחק שמיר אך גם במאמרי תגובה ליריביהם של המחנה הלאומי וביקורות ספרים וסרטים העוסקים באותם נושאים. שם הספר הוא “ז’בוטינסקי ובגין משנתם ומאבקיהם – פולמוס היסטורי עם מתנגדיהם”.
התוצאה היא ספר מרתק ומעניין המלא בפרטים, באנקדוטות ובעובדות שלא רק שמלמדות אותנו המון אלא גם ששוברות לא מעט סטיגמות שטופחו על ידי חברי המחנה הפוליטי של אותו גולומב. כך למשל, מסביר ד”ר אבן כיצד סייע מנחם בגין לדוד בן גוריון להתגבר על ה”יונים” במפא”י ולהכריז על מדינת ישראל (עמ’ 110 – 112). שהרי, במשך שנים טופחה תדמית על ידי יריביו של בגין כי לא היה מוכן לקבל את תוכנית החלוקה. בפרטים שחושף ד”ר אבן אנו מגיעים לתובנה כי הקשחת העמדה של בגין זכתה לתמיכה מבן גוריון. כלומר, הסיפור הוא יותר מדי מורכב מכדי שנתייחס אליו בפשטות.
חשוב להדגיש : שבעת החלקים שבספר מכילים ברובם פרטים שידועים למי שעוסק בהיסטוריה שמתמקדת בנושא אלא שד”ר אבן הכניס אותם למסגרת קוהרנטית ואף העמיק בהם עד מאוד. אפשר לראות באסופה הזאת מעיין ספר מבוא חלקי על ז’בוטינסקי ועל חלק מממשיכיו אך דומני שיש בו הרבה יותר מכך.
אם נתעכב למשל על ביקורות הספרים אותן כתב, ובייחוד שתי הביקורות על הספרים המאוד חשובים – “בגין” של אבי שילון, ו”מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל” נגיע במהירות למסקנה כי לא רק שד”ר אבן בקיא עד בלי די במושא כתיבתו אלא כי עינו חדה. באותו חלק, מעניין במיוחד יש להדגיש, סותר מניה וביה את יריביהם של ז’בוטינסקי וממשיכיו.
דבר אחד לא הצלחתי להבין : מדוע קרא ד”ר אבן לספרו בשם אותו בחר. שהרי הוא לא נוגע רק בז’בוטינסקי ובגין ובפולמוס ההיסטורי עם מתנגדיהם אלא שהוא מכניס אל תוך הספר גם סוגיות הקשורות למחתרת הלח”י, ליצחק שמיר ואף על ישראל אלדד (שייב) אשר חלק על מנחם בגין בשלל סוגיות.
כאשר אתה מסיים לקרוא את הספר הרי שאתה מבין שזה לא כל כך משנה. מה שכתוב בו הוא כל כך מהותי וראוי שיילמד. לא זו אף זו, בהינתן הנתונים הללו ראוי להוציא לאור אחד נוסף.
“ז’בוטינסקי ובגין משנתם ומאבקיהם – פולמוס היסטורי עם מתנגדיהם”. הוצאת צמרת, תשפ”א-2020, 243 עמודים.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
