הקרב על הדמוקרטיה הישראלית נערך בליכוד

ות מכך דמותה של המדינה שכן לפי כל התחזיות הליכוד יוביל גם את הממשלה הבאה.

השיח הקולני ביותר במפלגה, בדרך כלל – הוא על שלמות הארץ, ברוח סעיפים א’ וב’ של פרק המטרות בחוקת המפלגה – מפעל ההתיישבות ביו”ש והנושא הביטחוני. מישהו זוכר בכלל את סעיף ה’ ?

“קיום משטר ממלכתי-דמוקרטי במדינה: הבטחת עליונות החוק, זכויות האדם והאזרח, חופש המצפון, חרות הפרט, שוויון זכויות והזדמנות כל אזרחי המדינה ומניעת כל אפליה על רקע מין, גזע, עדה, דת, מעמד או השקפה.”

היום יושבים בכנסת נציגי הליכוד שכל קשר בינם לבין הסעיף הזה מקרי בהחלט ושהתבטאו ופעלו לא פעם על מנת לקעקע את הערכים הללו. נציגים שמתבלבלים ושוכחים שבלי “יהודית” אולי אין “דמוקרטית” אבל בלי “דמוקרטית” גם אין “יהודית”. בלי שמות.`

סעיף ז’ מפרק המטרות של חוק הליכוד:
“ביצורה הכלכלי של המדינה ויצירת תנאים נאותים לצמיחה כלכלית ולכינון משק חופשי- תחרותי הנושא את עצמו והמבוסס על יוזמה חפשית, והימנעות הממשלה, ככל הניתן ממעורבות במשק.”

המשבר הכלכלי בו אנו נמצאים כיום אינו תוצאה של המשבר העולמי (לא בלבד, לפחות). הוא תוצאה של מדיניות בעייתית מאוד של ראש הממשלה ושר האוצר. הוצאות הממשלה גדלו, רפורמות (למעט זו המבורכת בשוק הסלולר) לא עברו והנה אנו הולכים לבחירות מפאת חוסר יכולת להגיש תקציב וגרעון של לפחות 17 מיליארד שקל שמשלם המסים, מיעוט הולך ונעלם בפני עצמו, יספוג כמובן.

הממשלה “לא נמנעת ככל הניתן מלהתערב במשק”. היא מעורבת בו עמוקות והפכה להיות עוד יותר מעורבת. המעורבות הממשלתית היא בדרך כלל לרעה מאידך ומגיסא מנגנוני הרגולציה מסבכים את החיים בבירוקרטיה לאזרח אבל נרדמים בשמירה כשהפנסיות שלו נשדדות ויוקר המחיה מאמיר.
בתקופת נתניהו הדירוג של ישראל במדדי החופש הכלכלי הולך ומתדרדר. המשק לא תחרותי ולא חופשי. הועדים הגדולים והטייקונים המקורבים והמחוברים ממשיכים להרוויח על חשבון האזרח הקטן והמסים עלו למרות הבטחות הבחירות ב 2009.

השיח הפנים מפלגתי צריך לסוב סביב הסעיפים האלה. עם ישראל דורש את זה מההנהגה שלו ואם בהנהגה רצונו של הליכוד הרי שחייב לצאת מהמפלגה חזון כלכלי-חברתי-אזרחי חדש, אמיץ ומחייב שיהיה אלטרנטיבה ברורה לשמאל הסוציאל דמוקרטי, ולא גירסה מגומגמת שלו.

חברי המפלגה צריכים להתוות דרך ברורה של חירות, אחריות ממלכתית ושלטון החוק וכך אולי נבחרי המפלגה יוכלו שלא להגרר אחרי שותפים קואליציוניים מפוקפקים וגורמים קיצוניים. וישכילו כמפלגת שלטון לבצע את התיקון הגדול שדורשת החברה הישראלית ולא סתם להאחז בכסא עור הצבי 4 שנים.

אנחנו כחברי מפלגה צריכים לדרוש מנבחרינו שידעו כיצד להקים קואליציה אפקטיבית ושלא מבוססת על סחטנות, לדרוש מהם לחדול מהצעות חוק פופוליסטיות ובזבזניות שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים של הציבור הרחב ולתבוע מהם ממלכתיות בצורת ההתבטאות שלהם – גם כלפי מיעוטים, גם כלפי מהגרים לא חוקיים וגם כלפי השמאל – אפילו אם מכיוון זה עולים לעתים קולות של גסות רוח כלפי המחנה הלאומי. 

על הליכוד לחזור ולהיות רלוונטי להעצמת האזרח הציוני, העובד, משלם המסים והנושא בנטל. במחאת קיץ 2011 בניגוד לרושם בקרב חלק מחברי הכנסת של הליכוד השתתפו לא מעט אנשים שלא נמנים על מחנה השמאל הקומוניסטי, אולי אפילו יותר מ”לא מעט”, אולי אפילו הרוב. 

על הליכוד להבטיח לאזרחים הללו כי יש להם ולילדיהם עתיד בטוח וברור בארץ ישראל ושכספי המסים שלהם שמשולמים בעמל רב לא מבוזבזים לשווא על אינטרסים שמנוגדים לשלהם.
אנחנו ב”ליכודניקים החדשים” חורתים על דגלנו את הסעיפים הללו והנושאים הללו, נשמח אם גם ליכודניקים “ותיקים” ירצו להצטרף למסע שלנו, שרק מתחיל.