15.9 C
תל אביב
7 בדצמבר 2019
ליכודניק
דעות

שד עדתי או מיסוד הקיפוח?

י.ד. צועד בעקבות אמנון לוי והסדרה על הקיפוח העדתי. השביל הוא שביל זהה אבל מה שלצידי הדרך שונה לחלוטין 

 

אחת השאלות החשובות בעיצוב הזהות הישראלית המודרנית הפכה להיות ״נרטיב הקיפוח״, אחרי המיסוד הרשמי של הבכי הפלסטיני ע״י ארגוני שמאל באירופה ואנשי רוח (אנשים שעושים רוח, לא בהכרח אנשי ספר וידע) באה בסדר כרונולוגי מעניין הזעקה העדתית: קיפוח בני עדות המזרח על ידי האשכנזים שהקדימו אותם בעלייתם ארצה. הכצעקתה? ההיה או לא היה?

אפתח ואומר כי ודאי היו תקלות. אם אמר הנביא ״אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ ודאי וודאי בענייני ממסד ששיקוליו רבים מחכמתו ואינטרסיו מסתירים את טוהר מדותיו. אין ספק כי עם קום המדינה והעליות מארצות האסלם נעשה עוול ליהודי עדות המזרח שראשית נכנסו לתוך תרבות ״צברית״ כפייתית, ושנית, הגיעו עם נתוני פתיחה גרועים (קיפוח מצד הממסד והצבר הישראלי שראה בהם סוג ב׳) שודאי השפיעו לרעה על סיכוי השתלבותם במגזר הישראלי.
אך עצם הדיון הוא לא יהודי. אנו עם לוחם שגורש מאות פעמים לאורך ההסטוריה ממקומו, נדד ברחבי העולם כנדוד הציפור  וסבל מאפליה ואנטישמיות כי הלכה היא, ״עשיו שונא ליעקב״.

אספר לכם על סבא שלי, יהודי עיראקי שעלה מבגדד לארץ ישראל ללא רכוש, ללא עזר וללא איש שחיכה לו בשדה התעופה במדינה הזרה והמוזרה שהייתה רחוקה מאוד מחלומותיו ואורח חייו. הוא מעולם לא התלונן, מעולם אף לא דיבר סרה בארץ מכורותיו בה נולדו הוא ואבותיו – וגורש ממנה בחוסר כל. את ילדיו ונכדיו הוא חינך כי ״כל וואחד על א דין הוא ולאלהו״ (כל אחד בדתו ובאלוהיו- כל דת מכובדת ומכבדת את מאמיניה). הוא מעולם לא דיבר סרה ביושבי הארץ שחיו רחוקים מאוד מהחינוך והתרבות שלו וכשהיה שומע ביקורת דתית על החילונים היה מפטיר כי גם היהודים שנחשבים ככופרים צמים בכיפור, אז זו דרכם לכבד את היהדות. סבי הגיע מבוגר ולא שירת בצבא, אבל יום יום היה יושב ליד הרדיו וכל שידור של פציעה או חלילה מוות של חייל היה סוחט ממנו דמעות. סבי מעולם לא ביקר בכותל, הוא פשוט אמר לנו כי הדרך לשם נקנתה בדם של יהודים, והוא לא מסוגל לדרוך על דם. סבי מכר פלאפל לפרנסתו, הוא לא היה איש ספר, אבל נלחם כמו אריה כדי שילדיו יקבלו את החינוך הטוב ביותר וירכשו מקצוע בו הם יעבדו. הוא לא חינך את ילדיו להיות אברכים, אבל את שארית כספו היה נותן לרב בבית הכנסת ואומר לו ש״בלי התורה אין לעם שלנו קיום, אז תודה שאתם לומדים בשבילנו״. הוא היה איש מכבד שידע לקבל את כלתו האשכנזית, את נכדיו החרדים והחילונים, את שכניו, את חבריו. הוא פשוט כיבד.

כל ילדיו יצאו אנשים עובדים וכל נכדיו ילדים מצטיינים ששום ״קיפוח״ לא יאפיל על כישרונותיהם.

אפשר להבין את המצוקה שבנתוני הפתיחה הלא מושלמים, אפשר גם להזדהות עם הכאב של העולים החדשים שנותקו מתרבותם ואורח חייהם, אפשר לבכות על העבר אבל אפשר גם להילחם למען עתיד טוב יותר.

בשבילי, סבא היה הנס המתנוסס. לוחם אמיתי שניצח בפשטות ומסירות.

כל אחד יכול להצליח, אם רק ילחם.

יש לנו את זה בגנים, זה טבוע בעם היהודי מאז ומעולם, אז בואו ננצל את זה למלחמה על מקומנו ולא למיסוד הבכי. תגידו די למפלגות שעצם קיומם הוא בכי על ה״קיפוח״, תגידו די למפלגות שקמו על פצעי העבר, תסתכלו על העתיד. אם תילחמו מספיק, הוא יהיה טוב.

 

Related posts

מדיניות הביטחון והשלום של הממשלה: נחום זלצר

אריק זיו ויזר

להיות הסמרטוט של נתניהו או לא להיות בכלל

אריק זיו ויזר

התובנות מהמשבר בממשלה

חיים פוזן

בין אירן לבין עזה: הפחד מהרתעה

אלי חזן

ושוב חוזר הניגון-טעויות בגזרת מצרים וה"פלסטינאים"

אריק זיו ויזר

הם שׂוֹרְפִים יְעָרוֹת

אלי חזן

השאר תגובה

דילוג לתוכן