11.2 C
תל אביב
7 בדצמבר 2019
ליכודניק
טור אישי

פרשת השבוע עם יעקב וידר

פרשה אקטואלית: מילה על הפרשה עם יעקב וידר, יו"ר מטה חרדים וחבר הנשיאות


 


פרשת משפטים


"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם."


חלק מהגנה על יציבותו של עם, מוסרית וגשמית. הוא בנית מעטפת משפט שתלווה ותגן עליו. חוקי מוסר וצדק ברורים הגוברים גם על השליט. צריך להבין, זהו כלל מהפכני לאותה העת. חוקים המוחלים על המלך ועל האזרח בשוויון  – בתקופה בה גורלו של הפרט והכלל, הייתה נתונה לחלוטין לקפריזות של מלכים מושלים ושליטים, מטורפים יותר ופחות. בכך התורה היא הקודקס המשפטי הראשוני, המחייבת את השליט כאזרח, גר כתושב – לילך בדרך אשר קבועה בה. העם העברי היה הראשון לקבל זאת על עצמו. אלפי שנים טרם ששאר אומות העולם השכילו להבין, כי החוק שווה בפני כל בני האדם, עשיר כעני, שלט כנתין.


נעמיק בדברים: המשפטים אשר תשים בפניהם, כלומר עולם המשפט לא ניתן לחכמים ולשופטים, אלא לכלל הציבור. בימים בהם שופטים ואנשי 'רוח' עוטים על עצמם, את גלימת 'יודעי המוסר והצדק', ומורים לציבור כיצד עליו לחשוב. כדאי להזכיר כי כללי המוסר אינם נחלתם של החכמים והזקנים, אלא של הכלל. החוק צריך להתקיים גם אם לא תמיד הוא מתאים לדעותיהם של היושבים במרום מגדל השן. את החוקים שקבעה הריבונות, היינו הכנסת. יש לקיים ככתבם וכלשונם.




"עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל."


המקרא נותן קוו ברור למידת הצדק: עין תמורת עין, ורגל תמורת רגל. היינו; אותו הנזק שהזיק המזיק, זהו המחיר שהוא יאלץ לשלם בתמורה לפשעו. חז"ל נותנים גוון נוסף למידת צדק זו – גם במידת ההטבה, יש עין תחת עין. כלומר, אדם שיפעל טובות יתוגמל כפועלו. אדם שאוהב ותומך בזולתו, זהו יהיה תגמולו – יאהבוהו ויתמכוהו לכשיזדקק. כשהשמאל מגובה בעמי העולם 'הנאור', דורשים בכל פה לשחרר רוצחים שדם ילדים ונשים על ידיהם, ובאותו הפה מבקשים לטפל בחומרה בציבור ישר דרך, אשר מתמסר על מנת לבנות את ארצו, מכנוהו 'כובש משחית' ודורש לגרשו ולהחריב את ביתו. זהו חציה של קו אדום, הנוגד את המוסר היהודי. זהו מידה רעה תחת מידה טובה. עליו חז"ל טענו שנוגד את הכלל המוסרי הבסיסי.




"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי – שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי."


וכי עינוי של אדם שאינו יתום הוא מותר? בהחלט שלא. אלא מה, רמת הדקדוק שדורש מאיתנו יסוד הצדק היהודי, הוא לדקדק בכבודה של האלמנה והיתום כחוט השערה. לעשות הכל על מנת למנוע ממנה וממנו צער, ולו הקל. או כפי שמסביר הרמב"ם: עלינו כבני אנוש, לדאוג לכספם יותר מאשר נדאג לכספינו. יש לדברם ברכות ולכבדם הרבה מעבר לסביר. ומוסיף: אמנם מבחינה משפטית אין להטיל ענישה לעובר על כך, אולם מבחינה מוסרית זהו עוול שלא יסולח, והעוברו הוא איש פסול לעדות ולהנהגה.


כשאישי ציבור שהורשעו והוכתמו במיטב השחיתות המוסרית, מתמודדים להנהגה. בהחלט יש לאפשר לציבור לבחור בהם, מבחינה משפטית. אולם מן הצדק המוסרי לא צריך להיות כך, כפי שמסביר הרמב"ם. עלינו כציבור מתוקן – שלא לבחור במנהיג שסרח. ולהעדיף את הנקי על פניו, כיוון שבבחירתו להנהגה, אנחנו נישא כתם מוסרי על דש בגדינו. לא הוא.


 

Related posts

מבחן הפוליטיקה החדשה של יעל גרמן – מערכה ראשונה

אלי חזן

פרשת השבוע עם יעקב וידר

אריק זיו ויזר

פרשת השבוע עם יעקב וידר

אריק זיו ויזר

פרשת השבוע עם יעקב וידר

אריק זיו ויזר

שי ספיר והבוחרים החדשים

אריק זיו ויזר

הלן מזוז: לא כולנו כחלונים? טוב שכך

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן