19.2 C
תל אביב
31 במרץ 2020
ליכודניק
טור אישי

פרשת השבוע עם יעקב וידר

פרשה אקטואלית: מילה על הפרשה עם יעקב וידר, יו"ר מטה חרדים בליכוד וחבר הנשיאות

 

 

 

"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו; עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי, שַׁלַּח עַמִּי. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים. הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם."


מלך מצרים מסרב לכל פשרה ומתעקש שלא לשחרר את העם העברי, החפץ לשוב לארצו. עבדי המלך מייעצים לו – להפטר מעם עיקש זה, ולאפשר לו את חפצו. אולם המלך מקשה ליבוא. אחד מפרשני המקרא מביע תמיהה: הכיצד עבדים מעזים לעקוף את יועצי המלך ושריו, ופונים אליו ישירות. ולא רק זאת, אלא אף למרוד בדעתו, ולהודיע פומבית כי טעות בידו, וכי התנהלותו עלולה לקרוע את מצרים.


ומסביר – מבארת התורה עד כמה מעוותת היא מנהיגותו של מנהיג מנותק ויהיר. יועציו חרטומיו הרימו ידיים מלשכנעו בטעותו, העם גם הוא אמר נואש, והדבר הגיע למצב, כי אף עבדי המלך זועקים; מלכינו, טועה אתה. אולם הוא מנותק. מנהיגות הינה מחוברות. לא רק עם האידיאל, אלא אף עם הריאל. מנהיג חייב להישאר צמוד קרקע ולהקשיב לרחש העם. לרוב, חוכמת ההמונים טובה מחוכמת המנהיג.

 


 

"וַיִּתֵּן ה' אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה, גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי הָעָם."


פרעה עוין את העם ומנהיגו משה, רודה ומעבידם בפרך. בעוד העם המצרי במחשבה הפוכה לחלוטין – אוהד את העם העברי ומעריץ את מנהיגו. פופולאריות שמגיעה עד בית המלך. המתרחש אז, לא רחוק מהמתרחש עתה; כלי תקשורת, אנשי רוח, סופרים, עיתונאים והוגי דעות, המוחזקים מהשורה הראשונה, לא מסתירים את איבתם משלטונו של המחנה הלאומי, ובראשם הליכוד. הם יפעלו בכל מרץ בכדי להפטר משלטון זה ויודיעו מעל כל במה ש"השלטון צריך לשוב ל'עם'". אךך העם חושב אחרת? שיחשוב.


כל הסקרים הבודקים את הלכי הרוח הישראליים, מצביעים על אמונם של מרבית מהציבור – במדיניות שלא תפקיר את ביטחונם בידי נושאי הנשק ממליציות הרשות הפלסטינית. בעוד מרבית מובילי דעת הקהל דעתם הפוכה מזה, הם לא מפסיקים לחזור על השקר, בדמות: 'רצון העם'.

 


"וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַה', וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכְכֶם."


ההבהרה חדה וברורה – גר ואזרח הקושר גורלו עם גורלנו, הוא בשר מבשרינו. חוק אחד לו ולנו. ללא אפליה, דירוג חברתי מופחת, או הסתכלות מתנשאת. אנחנו כמעט 70 שנים, לאחר קומה של המדינה. המעמד החברתי, קבלה למקומות עבודה (כולל במוסדות המדינה) נמדד לא פעם על פי מוצא (לרוב – של הסבא רבא), על פי שכבת העלייה, או גרוע מכך – על פי אזור המגורים. אם זהו מעמדו של הגר והאזרח הגר, עליו טורחת התורה להבהיר כי דין אחד לנו ולו. בוודאי כך כשמדובר בעצם מבשרינו.


אין זה מתפקידו של הממשל לשנות הלך רוח זה, אלא אנחנו כחברה בריאה זקוקים לעשות זאת, בחינוך ילדינו, ובאמירה בריאה לסביבתנו.

Related posts

יוני שאלתיאל: לחיי האירוניה

אריק זיו ויזר

אייל דותן: "ביבי סיטר" גילה לנו את נתניהו הפשוט

אריק זיו ויזר

נתן מור: רשימה בהזמנה

אריק זיו ויזר

הלן מזוז: טקס פרסי "פוליטיקה ישנה וחדשה" בבחירות 2015

אריק זיו ויזר

לא דין ולא דיין: סרט המשך ל"הרצוג" בכיכובו של אובמה

אריאל אילוז

פרשת השבוע עם יעקב וידר

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן