25.1 C
תל אביב
13 בנובמבר 2019
ליכודניק
יעקב מאור

על פסילות מועמדים בדמוקרטיה – זועבי במבט השוואתי

יעקב מאור – על פסילתה של זועבי במבט השוואתי

 

בית המשפט העליון יפרסם בימים הקרובים את הכרעתו בשאלת פסילת התמודדות חנין זועבי לכנסת.

 

אם יאשר בית המשפט את החלטת ועדת הבחירות המרכזית לפסול את זועבי תהיה זו הפתעה גדולה. הדיון בעליון הוא פרי עבודה רבה ומאומצת של ח"כ אופיר אקוניס בשנתיים האחרונות.

 

"חנין זועבי עוברת כל גבול כאשר היא משתמשת בדמוקרטיה הישראלית כדי לחסל אותה" אומר אקוניס.

 

הטיעונים והסיכומים שהשמיע בדיון היועץ המשפטי שלנו, עוה"ד אבי הלוי, נשמעו כמו נאום לאומה, וראויים להילמד במסגרת שיעורי אזרחות בכל בתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות בפקולטות למשפטים ולמדעי המדינה.

 

הדיון בבימ"ש העליון לא היה על קטטה פוליטית אישית בין אופיר אקוניס לבין חנין זועבי, אלא סוגיה חוקתית ראשונה במעלה.

 

בכל העולם הדמוקרטי מתמודדים עם פרדוקס בין שתי דילמות:

 

מחד, הרצון להעניק חופש ביטוי וחופש התמודדות לאידיאולוגיות שונות.

 

מצד שני, הצורך של הדמוקרטיה להבטיח את עצמה מפני המבקשים לפגוע בה.

 

סעיף 6 לחוק יסוד הכנסת מקנה לכל אדם זכות להיבחר, אולם יש גם את תיקון סעיף 7א לאותו חוק, שקובע תנאים לפסילת מפלגה או אדם. השופט אליהו מצא גילה פעם שסעיף 7א בא לעולם רק כדי שתהיה עילה משפטית לפסול את רשימת הרב מאיר כהנא מלהיבחר שנית לכנסת.

 

 

מעשיה של חנין זועבי נכללים בהגדרות של פעילות טרור אפילו לדעת השופטים השמאלנים ביותר. השופט ברק הגדיר תמיכה בארגון טרור "לקיחת חלק בארגון שמנהל מאבק נגד ישראל ותמיכה פוליטית הכוללת מתן לגיטימציה למאבק".  השופט לוין קבע כי "בהופעה פומבית במדינת אויב יש בה כדי לשמש תמיכה בארגון טרור או במדינת אויב".

 

במצב רגיל אין ספק שהצטרפות זועבי למשט המרמרה עונה על ההגדרה של תמיכה בארגון טרור, ואף מעשה חבלה אקטיבי. אבל לא נתפלא אם עדנה ארבל והשופט הערבי ג'ובראן ימציאו איזה פלפול משפטי לחלץ אותה מהסנקציה הקבועה מפורשות בחוק.

 

 

בכל העולם הדמוקרטי מקובל לפסול מפלגות ומתמודדים, וחלק מהפסילות מגיעות לדיונים בבתי המשפט.

בחו"ל רק לעתים נדירות מבטל בית הדין את הפסילה, אולם בישראל רק לעתים נדירות הוא מאשר אותה.

 

 

ריח לא נעים עולה מפסיקות בית המשפט העליון כשבוחנים לעומק את התקדימים של פסילות לבחירות בישראל. ועדות בחירות פסלו בעבר גם מציגי ימין וגם נציגי שמאל. מהשמאל נפסלו אחמד טיבי ורשימת חד"ש תע"ל המאוחדת, וגם את עזמי בשארה שנפסל פעמים אחדות. בשנת 1965 נפסלה גם רשימת ירדור. מהימין נפסלו מלהיבחר לכנסת משה פייגלין, ברוך מרזל עם מפלגת כהנא חי, הרב מאיר כהנא עם מפלגת כ"ך, ומפלגת מולדת-גשר-צומת נפסלה מלהתמודד בבחירות מקומיות.

 

 

כל אחד מהם עתר לבג"ץ נגד פסילתו. בג"ץ ביטל את פסילת טיבי ובשארה הערבים, ומצד שני אישר את פסילת המועמדים היהודים והרשימות מהימין. לא יאומן! בזמנו קראתי בעיון את פסקי הדין הארוכים ולפי הבנתי כל הנימוקים לטובת הערבים על הזכות הדמוקרטית להיבחר, מתאימים גם לעותרים היהודיים שנפסלו (חוץ מפייגלין בגלל ששם היה ענין קלון). ובמקביל, כל העילות לפסול את היהודים היו מתאימות גם לעותרים הערבים.

 

 

להערכתי שום בית משפט חוקתי בעולם לא היה פוסק לטובת זועבי.

 

 

הוכחות? בבקשה.

 

הבה נבחן תקדימים משפטיים מארצות אחרות:

 

 

באנגליה החוק מאפשר פסילת מפלגות במקרה של שימוש באלימות.

 

קנדה אוסטרליה וארה"ב הוציאו את המפלגות הקומוניסטיות מחוץ לחוק.

 

בצרפת סעיף 4 לחוקה מסמיך את הנשיא לפרק ארגונים ומפלגות על רקע פוליטי, ובמשך השנים נפסלו בצרפת 17 רשימות. ב2002 פסלו את קבוצת "יוניק רדיקל" בטענת "טרור", לאחר שאחד מחבריה הזוטרים ניסה להתנקש בנשיא צרפת.

 

בספרד אישר ביהמ"ש העליון ב2003 לפסול את מפלגת Herri Batasuna רק בגלל שאחדים מראשיה היו בקשר עם ארגון הטרור ETA. באותה שנת בחירות נפסלו בספרד עוד שתי מפלגות ימין קיצוניות.

 

 

בגרמניה ביהמ"ש הפדרלי החוקתי אישר פסילת מפלגת NPD  הימנית בשנת 2000, את המפלגה הקומוניסטית בשנת 1956 ואת המפלגה הסוציאליסטית הרייך SRP  ב1952. בכולן הנימוק היה "סיכון הרפובליקה הגרמנית", בדומה לסעיף 7א בחוק יסוד הכנסת.

 

 

אבל מכל התקדימים בעולם, רלבנטי במיוחד המצב המשפטי בטורקיה, שממנה יצאה חנין זועבי למשט המרמרה של ארגון הטרור IHH. טורקיה דומה לישראל בכך שגם היא דמוקרטיה צעירה שעומדת מול כוחות אסלאמיים אנטי דמוקרטיים. סעיף 69.4 לחוקה הטורקית מסמיך את בתי המשפט לפרק מפלגות ולפוסלן. ב1991 פסל ביהמ"ש החוקתי את המפלגה הטורקית הקומוניסטית בגלל התיצבותה לצד המיעוט הכורדי. ביהמ"ש הטורקי הסתמך רק על נאום של ראש המפלגה שהזמין את העם הכורדי להצטרף למפלגתו כדי לתבוע את זכויותיו הפוליטיות. ב1993 פורקו בטורקיה 3 מפלגות- מפלגת החרות, ומפלגת העבודה HEP , וגם מפלגת הדמוקרטיה DEP  נפסלה כעבור שנה. כל אלה הם "כסף קטן".

 

המקרה הגדול והמענין ביותר בטורקיה הוא פירוק מפלגת הרווחה Refah ב1997 בגלל שהיא לא היתה מפלגת מיעוט קיצוני וזניח. זו היתה מפלגה גדולה שזכתה בבחירות 1995 בשליש מקולות המצביעים, ואף הקימה קואליציה ממשלתית. בית המשפט העליון בטורקיה אישר את פסילת המפלגה הגדולה הזו. ראשי המפלגה ערערו לבית הדין האירופי, וגם הוא אישר את הפסילה. לאור זאת קל לנחש איך היה פוסק בית המשפט הטורקי בענין הצטרפות זועבי למשט של ארגון טרור ורצח.

 

 

יש אמנה בינלאומית ICCPR  שמגדירה סמכויות להבחר. ועדת האו"ם לזכויות אדם שדנה בפסילת מפלגה פשיסטית באיטליה קבעה שמפלגות אנטי דמוקרטיות לא יוכלו להנות מהאמנה הזו. זה תקדים משפטי בינלאומי שמתאים גם לדיון אצלנו.

 

 

בכל מקרה, זועבי והטרוריסטים הערבים כבר נצחו במאבק הזה, גם אם יאשר בית המשפט את פסילתה כחוק. אחד היעדים של הפלסטינאים הוא לצמצם את הפער המוסרי ביניהם לבין מדינת ישראל. פיחות בדמוקרטיה הישראלית הוא מבחינתם פיגוע מוצלח והישג לארגוני הטרור.

 

 

 

 

Related posts

על פסילות מועמדים בדמוקרטיה – זועבי במבט השוואתי

אלי חזן

פרשנות: למה איכפת לנו מכנס שדרות

אריק זיו ויזר

אזכרה ימית לחללי אלטלנה בים מול חופי תל אביב/ מאת יעקב מאור

אריק זיו ויזר

האמת והשקרים בסוגיית השילוט של ישראל כץ/מאת יעקב מאור

אריק זיו ויזר

איך צריך ללכת בין הכיפות?

אלי חזן

"יש מינימום הדרוש גם לבטחון ישראל.שטח מסביב לנושאת מטוסים".

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן